איך להתמודד עם התעודה? התעודה היחידה ששווה להתייחס אליה

שתפו מכאן:

שנת הלימודים מסתיימת היום וזה אומר שילדי בית הספר יחזרו הביתה עם תעודות הסיום
ויש לי שאלה חשובה אליכם:

איך אתם מתכונים לתעודות שהילדים יחזירו הביתה?

האם חשבתם מה הולך לקרות אם הילדים יחזרו עם תעודה לא הכי טובה?

יש הרבה הורים שהנושא של התעודות מדאיג אותם מאד והם מגיבים לתעודות לא מוצלחות
באכזבה, בכעס ולפעמים גם בעונשים.

אבל יצא לכם לחשוב על שיטת הענקת הציונים בבית הספר? על האופן בו מגדירים את ההצלחה
או אי ההצלחה של הילדים?

ברוב בתי הספר (לא בכולם, אבל ברבים מהם) הציפייה היא שהילדים יתאימו עצמם לסט קבוע
של כללים של התנהלות והתנהגות, וגם כשיש הרבה רצון טוב לראות את היכולות האישיות של
הילדים זה לא פשוט בשל עומס של חומר שהמורים צריכים ללמד, ועומס של תלמידים בכל כיתה.

וכן מדרג התיונים הוא מתייחס למבחנים שווים לכולם כאשר לא כל הילדים נולדו שווים.

והאמת שלא כל ילד חייב להצטיין בכל התחומים.

איינשטיין אמר שכל אדם הוא גאון בדרכו שלו.

האחד מוצלח בשירה ואחרת ממש טובה בחשבון, אחד בעל יכולת מוטורית מצויינת ואחרת היא בעלת יכולת חברתית נפלאה. ויש כאלה שמצויינים בלהיות שקטים ולהתבונן, ואחרים מצויינים בלשבור את הכללים ויש כאלה שטובים בדברים שעל פניו נראים לנו לא מתאימים אך בעתיד יהיו בעלי ערך רב לבוגרים שהם יצמחו להיות.

לא כולם יכולים להיות מצטיינים בהכל כל הזמן (ואגב, אנחנו, כהורים ואנשים, איננו מצטיינים
בהכל כל הזמן, למעשה, לתפיסתי, זה ממש בסדר להיות במקום טוב באמצע).

הציפייה למצויינות היא ציפייה לא ריאלית שסתם מכניסה אלמנט של לחץ וגורמת לילדים לחוש את כל מה שלא טוב בהם במקום ללמד אותם להתבונן בכל מה שטוב  ומוצלח בהם.

ד”ר ריצ’ארד לאבוי, מדבר בהרצאה המפורסמת שלו על נושא של הגברת מוטיבציה אצל הילדים על כך שמספיק שנתמקד בדבר הקטן ביותר בו הילד מצליח ונדבר רק על זה, וניתן לילד להתנסות רק במקומות שבו הוא או היא מצליחים וזה לבד יעצים את הילד/ה ויוביל אותם להרחיב את מעגלי ההצלחה שלהם.
אני רוצה לשתף אתכם מה עשיתי בשנים קודמות ואולי זה יפתיע אתכם לשמוע אבל אני ממש לא מתכוונת לחזור על זה שוב למה לא אחזור על זה?
על כך תקראו בהמשך המאמר

עד לפני שנה בכל פעם הכנתי לבנים שלי תעודות הצטיינות חלופיות בתחומים שבעיני הם החשובים באמת. לקחתי תמונות שבהם רואים אותם במצבים של הצלחה ושמחה,

צרפתי לקובץ וורד, כתבתי רק את הדברים הטובים של כל אחד מהם, הוספתי לבבות אדומים, הדפסתי,  וכשהם חזרו הביתה מבית הספר הם קיבלו, תעודת אמאבא משמחות.

בכלל לא משנה מה הציונים שהם יקבלו על ההשגים שלהם בלימודים בשנה שחלפה.

מה שהכי חשוב לילדים שלנו, כדי לבנות דימוי עצמי גבוה ותחושת מסוגלות זה שנציין את טוב הלב שלהם, את שמחת החיים, את היצירתיות, את האהבה שלהם, את הסקרנות, את את חוש ההומור, את העקשנות (שהיא ביטוי של נחישות), את הנימוס, את האנרגיה הגבוהה,
את הנדיבות, את הנחמדות, את החברותיות, את ההתחשבות, את העקביות, את הפתיחות, את הרגישות, את שמחת החיים, את השאפתנות, את הצחוק, את החיבוקים, את הנשיקות, את האהבה.

ואתם יכולים לבחור לכם כל אחת מהתכונות האלה או כל תכונה אחרת שאתם מזהים ואוהבים בילדים וציינו אותם על כל הדברים הטובים באמת ששוכנים בלבבות שלהם.

זו הדרך היחידה לאפשר לילדים לקבל את המקום לביטוי האוטנתי המלא שלהם ולאפשר להם להיות בדיוק אבל בדיוק מי שהם נועדו להיות.

אבל, וזה אבל חשוב מאד, לפני שנה החלטתי שאני לא הולכת לעשות את זה שוב!
(וזו החלטה שלי בלבד, ואני מכבדת כל אחד שחושב אחרת, זו הבחירה שלי)

השנה אני ממש לא הולכת לכתוב להם כמה הם אנשים נפלאים, עם ערכים, עם תכונות
נהדרות ויכולות מחממות לב. בשנים קודמות טרחתי כל פעם בסוף השנה לעצב להם תעודה יפה, עם מילים יפות, ועשיתי
הכל כדי שיקבלו תעודה ערכית בבית.

אך השנה זה פשוט לא הולך לקרות. פשוט כי הילדים אינם זקוקים ליום מיוחד בו נציין את
היכולות, התכונות, העצמות והחוזקות שלהם.

את כל אלה הם יקבלו היום שוב במנה גדושה, בשיחה עניינית ומעצימה בה אדגיש את את היכולות, הכישורים, החוזקות והערכים שלהם. ממש כמו שהם מקבלים מדי יום במהלך השנה.

את כל אלה הם יקבלו היום, כמו בכל יום, בשיחה בה אתבונן בעיניהם, אקשיב להם, אשמע אותם ואראה אותם באמת, כפי שהם. תוך כדי משחק, או בישול משותף או הליכה או לפני השינה, או אחריה או…

בין אם יקבלו תעודה להתפאר בה בבית הספר ובין אם כזו שלא רואה את ההישגים שלהם כבני אדם, מאיתנו הם מקבלים את ההערכה, את הציון של החוזקות, הקסמים והיופי הטמון בהם מדי יום ויום.

וגם מחר, ומחרתיים ועוד חודש, זה מה שהם יקבלו מאיתנו.

חיבוק, חיזוק, התבוננות בטוב (שמביא עוד טוב לחייהם), שיחה מאפשרת (לפעמים מצחיקה) והבנה שהם לא נמדדים ומוגדרים על ידי אף תעודה. לא תעודה מעשה ידי המורה ואף לא תעודה מעשה ידי שלי.

אז השנה לא אכין להם תעודה.

היום, כמו בכל יום, אבחר להיות שם בנוכחות מלאה, לראות אותם ואת האור שזורח מהם בכל רגע ורגע מיומם.

חופש גדול שמח 🙂
אינסה

נ.ב. אני מאמינה שהחופש הגדול הוא הזדמנות מיוחדת להעצים את הדימוי העצמי של הילדים שלנו. לצערנו מחקרים מוכיחים ש90% מהאוכלוסיה, ילדים ובוגרים סובלים מדימוי עצמי נמוך. כדי להגיע להשגים הרצויים לנו יש דבר אחד שאנחנו צריכים לעשות וזה חיזוק הבטחון והדימוי העצמי. אם משהו מזה נשמע לכם מוכר ואתם מרגישים שהילד או הילדה שלכם זקוקים לחיזוק הדימוי העצמי, יש לי משהו עבורכם שכבר עכשיו יוכל לקדם את הילדים למקום שאתם חולמים עבורם. הערכה להעצמת דימוי עצמי להורים וילדים היא הערכה הכי מבוקשת שלי והיא הוכיחה את עצמה באלפי מקרי הצלחה (כמו שתוכלו לראות בקישור הזה).
אני לא הולכת להאריך יותר על הערכה הזו אבל כן אספר שיש עליה הנחה מאד גדולה (72%) כרגע לרגל החופש הגדול.
והשינויים המהירים שאתם עשויים לראות בדימוי העצמי של הילדים הולכים להפתיע אתכם. שלא לדבר על כמה כאבי לב יחסכו לכם ולהם. קליק כאן לכל הפרטים החשובים על הערכה


שתפו מכאן:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.