Category Archives: עצה לאמא

“יששש, ניצחתי בטאקי, ניצחתי בטאקי” צועק בשמחה בני הבכור, לאחר המשחק השני ברצף בו הביס אותי.”אמא, איזה כיף לי” הוא אומר ומיד מציע בהתלהבות “בואי נשחק עוד פעם”.

אני מהנהנת בראשי ובדיוק באותו רגע הטלפון שלי מצלצל. אני מחכה לטלפון חשוב ואומרת לו שאני אעשה שיחה קצרה וכבר אחזור לשחק איתו. הוא מהנהן בהבנה אבל אני רואה שהכתפיים שלו נשמטו והאוויר יצא לו מהריאות.

בצד השני של הקו נמצא האדם שחיכיתי לשוחח איתו ואני מבינה בבהירות שמשחק הטאקי עם הבן שלי, הוא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע.

“הי ארז, תודה שחזרת אלי רציתי לשאול אותך מתי יהיה לך נוח לשוחח בשעות הערב? אתה יודע, אני פשוט עכשיו משחקת עם הבן שלי וזה מאד חשוב לי לשחק איתו”

ארז ואני מסכמים לשוחח מאוחר יותר והבן שלי מרוויח. הרבה יותר מאשר הרווח של משחק נוסף עם אמא, הוא שמע אותי אומרת, עליו, שהוא והמשחק איתו חשובים לי יותר משיחת עבודה. והאוויר חוזר שוב לריאותיו. נראה כאילו הוא גבה פתאום מההבנה של כמה הוא חשוב ואהוב.

כל מה שעשיתי כאן היה משחק קל וחיובי עם המוח הלא מודע של בני כדי לשתול אצלו הרגשת חשיבות. לו פניתי אליו באופן ישיר יש סיכוי סביר להניח שמערכת המסננים והמגנים הפעילים במוח המודע שלו היו מיד מתעוררים לפעולה ומסננים החוצה את המידע שהוא חשוב, כי הרי ההוכחה היא שהפסקתי לשחק איתו כדי לנהל שיחה.

אולם המוח הלא מודע קולט באופן שונה ואחר. הוא קולט באמצעות חושים שאינם מודעים באמצעות כל תאי הגוף את האנרגיה בסביבה.

המוח הלא מודע קולט מידע בדרכים אחרות לגמרי. הוא אוהב לקלוט מידע דרך מוזיקה ושירה, דרך תנועה ודרך כל תאי הגוף, דרך סיפורים ומטאפורות. המוח הלא מודע קולט הרבה יותר טוב כשמדברים על האדם מאשר אל האדם.ולכן הורים אוהבים להשתמש בטכניקה הזו כדי להעצים ילדים. במקום לשבח את הילד בפניו הם מתקשרים לסבתא לספר לה על נפלאות הילד או הילדה ומרוויחים כך גם את הקליטה של מידע חיובי ומעצים וגם שיתפנו את סבתא ועשינו לה נחת 🙂

הורים רבים מחפשים כלים להעצים את הילדים שלהם והם לא מודעים שאחת הדרכים המשמעותיות ביותר לעשות זאת היא השפה שבה נוקטים. לצערנו מרבית ההורים גדלו במציאות של שפה מגבילה ומצמצמת ושפה כזו מייצגת מציאות שכזו.

רק לפני כמה ימים כתבה לי לקוחה שלי שהיא הייתה עם בנה בן השנתיים וחצי בגן השעשועים, הוא אחז בידו כריך ובמקביל הוא אמר שהוא רוצה לטפס בסולם של המגלשה. מתוך רצון לגונן עליו, אמרה לו האמא שהוא לא יכול לטפס עם הכריך ביד. הילד לא חשב פעמיים, ועל אף המסר השלילי שהוא קיבל הוא פשוט הכניס את הכריך לפה, אחז בכריך עם השיניים וכך התפנו לו שתי ידיו על מנת שהוא יוכל לטפס בסולם למעלה.

האמא נותרה המומה ונרגשת. היא למדה שיעור משמעותי והתובנה שהיא חלקה מהמקרה היא שהילד יכול לעשות הכל ומעתה היא תשמש בביטויים מעצימים ומקדמים ובמקום להגיד לילד מה הוא לא יכול היא תאמר לו מה  הוא יכול לעשות ולהצליח בו.

בזמן שהורים רבים רוצים לגונן על הילדים שלהם, לשמור עליהם ולהקנות להם הרגלים שתואמים את הערכים של הבית הורים מוצאים את עצמם מדי יום אומרים לילדים עשרות פעמים: לא, אסור, אל, מספיק, די.

השפה היא ביטוי של הלך הרוח ושל המחשבות של כל אדם. מילים מהסוג שציינתי מייצרות אצל הילדים תחושה של מחסור, צימצום, הגבלה, פחד וחוסר וודאות. וחמור מזה, הן מייצרות תחושה של חוסר מסוגלות ושל תקרות זכוכית מדומות.

וישנם מילים ומושגים נוספים המבטאים צימצום ביחס לתחושת המסוגלות ופוגעות בדימוי העצמי של הילדים:

• אבל היא מילת קישור המבטלת כל מה שנאמר לפניה. אם אתם משבחים את הילדה ומיד מוסיפים אבל יוצא שביטלתם את כל השבח והאבל השלילי הופך להיות החלק הדומיננטי של המשפט. אמנם הכנת את שיעורי הבית שלך בחריצות היום אבל אחר כך חטפת את הצעצוע לאחיך. הנה דוגמא למפשט שמבטל את ההישג וההצלחה ומתמקד בשלילי. הורים שרוצים להעצים את הילדים שלהם יעדיפו להשתמש במילה אבל באופן הפוך לגמרי. למשל כדי להבליט החיובי שיהיה בסיום המשפט. לדוגמא: “אמנם היום התעוררת עם מצב רוח כעוס אבל מהר מאד העלית חיוך על הפנים והצלחת לשתף איתי ועם אבא פעולה בבוקר. זה היה מאד נעים לכל המשפחה.”

• גם המילה למה בתחילת משפט מכילה בתוכה האשמה סמויה: “למה דיברת בצורה לא יפה לחבר שלך?” או “למה חטפת לאחותך את הצעצוע?”. זה ביטוי שמשמעותו היא: באתי להעמיד אותך על מקומך.

למעשה שפה כזו מייצגת גבולות נוקשים שהורים מציבים לילדים ועל ידי כך גורמים להם לחוש חוסר אונים ולהאמין שהם, ההורים, לא תומכים בהם. שימוש מושכל בביטויים ובאמירות מקדמות יוכל לעזור לפתח תחושת מסוגלות, בטחון ביכולות שלהם ודימוי עצמי גבוה.

אז מה הורים יכולים לעשות?

כפי שכתבתי בתחילת המאמר, השפה היא ביטוי חיצוני של המחשבות של כל אדם. כשאדם נמצא בתודעה של צימצום ושהדברים אינם אפשריים השפה שלו תבטא את זה.

כדי שהורים יוכלו להתחיל לשנות את התודעה ולהרחיב את תחושת המסוגלות אפשר להתחיל בכך שתהיו מודעים למה שאתם אומרים ולאופן שאתם אומרים את הדברים.

המודעות היא אמצעי אחד להתחיל לחולל שינוי. רק על הנושא הזה אפשר לעשות סדנאות של ימים ארוכים ויחד עם זה אני אתן לכם כמה רעיונות של מה כן אפשר לעשות.

יש מילים שבאופן מובהק נחשבות למילים מצמצמות, מאשימות ומקטינות ומשדרות חוסר אמונה רק כמה דוגמאות: לא, אל תעשה את זה, אסור : מייצגות מילים שמבטלות, מגבילות ומצמצמות.

וחשוב להבין שהמיינד שלנו כלל לא קולט מילים שליליות כך שאם אני אגיד לילד: “אל תרוץ מהר כי אתה תיפול” הרי שהדבר הבא שיקרה הוא שהוא ירוץ ויפול. הדרך החיובית היא הדרך הנכונה לפנות לילדים שלנו ובדוגמא הזו: “תלך לאט, תהיה זהיר” אלה ביטויים המנוסחים בחיוב והנוסח הזה מועיל יותר לילדים.

אבל, חבל, למה וחברותיהן הן הבאות בשרשרת המלים המחלישות. אבל מבטלת כל מה שנאמר לפניה ולמה היא מילת האשמה שכידוע על פי רוב אם אנחנו מעמידים מישהו בעמדת אשמה נגלה את הנאשם מתבצר בעמדתו ומרגיש קורבן. הנה משפט שמדגים את השילוב הלא מופלא הזה: “חבל, התאמצת כל כך לחסוך את הכסף הזה אבל ביזבזת אותו על שטויות, למה עשית את זה?”

אם במקום השיפוטיות והביקורתיות תתמקדו במה טוב בדבר שקרה ובלמידה שניתן להפיק מהמצב תצליחו להעניק לילדים שלכם פרספקטיבה רחבה יותר ושוב מגוון של אפשרויות: “אני מבינה שבחרת להשקיע את הכסף שחסכת על דברים שחשובים לך ויחד עם זה יש דרכים נוספות להשתמש בכספים שלך. איך לדעתך תוכלי בפעם הבאה להשקיע את הכסף שלך בצורה טובה עבורך?”

ילדים לא מכירים במגבלות והם מבקשים שוב ושוב את מה שהם רוצים לעצמם. וזה דבר מעולה ונפלא שילדים לא מכירים במגבלות, כי הרי אם הם מרגישים מגבלה וחוסר מסוגלות בשנים הראשונות לחייהם הם לא היו מתפתחים, לא לומדים להתהפך, לדבר, לזחול, ללכת. הרי אם ילד היה נופל על הישבן בפעם הראשונה שהוא נעמד על רגליו ולא מנסה ללכת שוב בשל תחושת כישלון הרי אף אחד מאיתנו לא היה הולך, אלא כולנו היינו זוחלים. אלא שבילדים יש רצון עז וטבעי ומבורך להתפתח ולהתקדם הלאה. הם יבקשו שוב ושוב את מה שהם רוצים כי זה פשוט חלק מהטבע שלהם.

וכאן לא פעם הורים נופלים למלכודת ה”לא וזהו”. הילדים מבקשים שוב ושוב וההורים מתנגדים שוב ושוב כדי לצמצם את כמות הבקשות שלהם. וזה מייצר מעגל קסמים של חוסר אפשרות, של תקרות זכוכית וצמצום.

ילד שישמע כל כך הרבה פעמים לא ואסור ואי אפשר יגדל להאמין שזו המציאות ואכן אי אפשר לקבל יותר ממה שנראה לעין.

אני ממליצה להורים שאיתם אני עובדת לאמץ הנחת בסיס אחת חשובה: ההנחה היא שהכל אפשרי!

הכל אפשרי ויש מספיק כדי לענות על כל הבקשות והתשובות לכל השאלות קיימות. אז כדי שלא ניפול ללופ הסגור של בקשה מהילדים ומענה שלילי הייתי מציעה לכם להשתמש בשלוש שאלות מובילות ומקדמות:

מה כן אפשרי? מתי זה אפשרי? באיזה אופן זה אפשרי?

אם הילד שלי רוצה עכשיו לצפות בטלוויזיה והשעה היא שעת השינה שלו ואם הילדה שלי רוצה בובה נוספת וזה לא בסדר העדיפויות שלי נחליף את התגובה האוטומטית לא ,לא עכשיו, אחר כך, אי אפשר ב: אפשר.

מה כן אפשרי? אפשר לצפות ,אפשר במקום לצפות בטלוויזיה לקרוא ספר עם אמא או אבא, אפשר לשחק עם הבובות הקיימות. כך מהר מאד אנחנו משנים את ה”לא” המוחלט והאוטומאטי בשפה שמשדרת שהדברים אפשריים.
מתי זה אפשרי? אפשר מחר בשעות אחר הצהריים לצפות בטלוויזיה, אפשר להכניס את הבובה לרשימת המתנות שאת רוצה לכבוד יום ההולדת שלך
באיזה אופן זה אפשרי? אפשר למשך רבע שעה לדחות את שעת ההשכבה ולצפות בכל זאת עכשיו- כן, גם זאת אפשרות שאתם תתגמשו פעם בכמה זמן ותתנו דוגמא שליכולת להפגין גמישות. כמובן בהינתן שזה בכפוף לערכים ולכללים המנחים בבית. אפשר לדחות קצת את הכנת שיעורי הבית כדי לצפות רבע שעה בטלוויזיה. אפשר לבקש את המתנה ממישהו אחר למשל מסבא וסבתא,  אפשר לחסוך כסף ולהשתמש בו כדי לקנות את המתנה הנוספת והאמינו לי ילדים יודעים היטב איך להשיג את מקורות המימון שלהם ואם הם לא יודעים גם לזה ניתן לחשוף אותם.

העיקרון המוביל הוא שהכל אפשרי, כולל לשנות את תבניות החשיבה שלכם ההורים ואת השפה שלכם.

כשהורים מבינים שהם יכולים לחולל את השינוי בכוחות עצמם, כשהם מבינים שהם יכולים להיות המאמנים של הילדים שלהם וסוכני השינוי, כשהורים מתחילים להשתמש בשפה מקדמת במקום בשפה מצמצמת ומאמצים ביטויים המרחיבים את טווח האפשרויות הורים מגלים שהם מסייעים לילדים שלהם להבין שהכל נגיש ואפשרי להם.

מכאן אני מקווה שהבנתם שאין כל סתירה בין הצבת גבולות לבין פיתוח תודעה של מסוגלות וחיזוק דימוי עצמי חיובי דרך שפה חיובית ומקדמת. את הגבולות הציבו במקומות של סכנת חיים, של הגדרת סדר חיים בבית, התנהלות מסויימת שלאורה אתם פועלים כמשפחה ויחד עם זה השאירו מקום לגמישות, לפתיחות ולאפשר לילדים שלכם את הרצונות שלהם תחת הסדר הזה.

תהליכי החשיבה שלנו והשפה שאנחנו נוקטים בה הם כלים בעלי חשיבות גבוהה כדי לממש ולבסס את פיתוח תפיסת המסוגלות, הבטחון העצמי והדימוי העצמי של הילדים שלכם.

זה בידיים שלכם הורים ויש לכם יכולת לחולל שינוי ממשי בשפה שאתם נוקטים בה ודרך זה לשנות את תבניות החשיבה שלכם כלפי עצמכם וכלפי הילדים שלכם. ועל ידי זה להבטיח להם עתיד טוב המבוסס על תחושת מסוגלות גבוהה ודימוי עצמי של ילד/ אדם שיודע שהוא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה ולהשיג כל מה שחשוב לו.

נ.ב. אנחנו ממשיכים במבצע הקיץ המיוחד ואתם נהנים מ70% הנחה על הערכה להעצמת דימוי עצמי להורים וילדים. (המבצע בתוקף רק עד 30 ליוני)

כל הפרטים על הערכה בקישור הבא:

http://nightwhispers.ravpage.co.il/SEKit

אודות המחברת:

אינסה קליינמן- מומחית להעצמת ילדים ולדימוי עצמי מנצח. מייסדת שיטת לחישות לילה להעצמת ילדים הנעזרת במנגנונים הטבעיים של המוח והגוף על מנת להוביל לשינויים רגשיים והתנהגותיים רצויים בזמן קצר ביותר עם תוצאות מוכחות. בעזרת התהליך הקצר והאפקטיבי סייעה בשנים האחרונות לאלפי משפחות וילדים להגמל מהרטבת לילה, התלכלכות, לשפר את הדימוי ובטחון העצמי,להתגבר על פחדים וקשיים רגשיים והתנהגותיים מהם הילד סובל, להרגיע תוקפנות כלפי הסביבה, לשפר יכולת התארגנות וריכוז ועוד.

לפרטים נוספים על הקורס המלא ללימוד השיטה הייחודית לחצו כאן: http://nightwhispers.ravpage.co.il/parentingsecrets

כל חיי גדלתי בתחושה שאני לא יצירתית.
כנראה שלא ציירתי יפה כמו חברותי בגן ואחר כך בבית הספר.
כשהיו שיעורי ציור ראיתי במובהק כמה הציורים שלהן יפים ומסוגננים ומעודנים ושלי … לא כל כך.
כתב היד של חברותיי היה מסודר ומעוגל ואילו המחברות שלי היו מבולגנות, מעוקמות בקצותיהן, וכתב היד היה גדול, מגושם ולא מאורגן.
קינאתי בחברות שידעו לצייר יפה והבנתי שאני פשוט לא אדם יצירתי אז אין לי מה לפעול או לעשות כדי לשנות את זה.

לאורך השנים ניסיתי מדי פעם ללמוד טכניקות ציור בכוחות עצמי וגם התאמנתי על כתיבה איטית יותר, הקפדתי על צורת האותיות וכתב ידי אכן השתפר עם השנים.

מה שלא השתנה זה הדימוי העצמי שלי: אני לא ממש יצירתית!

מה היה המקור לכתב היד שלי ולקושי שלי בציור? כנראה נושאים שקשורים במוטוריקה עדינה לא מפותחת דיה. היום היו לוקחים ילדה כמוני לריפוי בעיסוק.

אני בטוחה שהמרפאה בעיסוק הייתה מזהה מיד שיש לי גם נושא של ויסות תחושתי לא מאוזן.
עד היום אני לא סובלת לגעת בבצק, אם אני מכינה שניצלים אני שוטפת ידיים בין שניצל לשניצל כי אני לא סובלת אל מגע הבלילה באצבעות שלי.
בילדות לא יכלתי ללכת יחפה על דשא כי זה דקר וכאב לי. ואל תטעו. אם תראו אותי הולכת יחפה על דשא היום, אני עושה את זה במאמץ וזה עדיין מרגיש לי כמו ללכת על סכינים.
היו וודאי סיבות טובות מאד בילדותי להאמין שאני פחות יצירתית מחבריי וחברותיי.

כשהייתי בתיכון חטפתי מכה כואבת נוספת בנושא היצירתיות שלי.
חבר יקר שלי, אדם שהערכתי מאד את דעתו, אמר שאני אדם לא יצירתי בעיניו.
זה היה ממש כואב.
אבל שיהיה ברור, לא כעסתי עליו לרגע.
רק חשבתי שהוא צודק, כי אכן אני ידעתי על עצמי, ידעתי בוודאות, שאני לא טובה בתחום הזה, כי אני הרי לא יצירתית.

היום במרחק השנים אני מבינה שאימצתי לי אמונה מגבילה והנחתי לה לנהל את חיי. בכל מקום עבודה שהגעתי אליו תמיד אמרתי על עצמי: אני טובה בxyz אבל אני לא מהיצירתיים האלה…

כל זה השתנה בשנים האחרונות , כשמאורעות החיים אילצו אותי לקחת את המושכות של החיים שלי לידיים שלי.
פיתוח שיטת לחישות לילה להעצמת ילדים, כמות הרעיונות ששוטפים אותי מדי יום, הרצון לכתוב, ללמד, לייצר כלים נוספים להעביר את הידע הזה הלאה. כל אלה מוכיחים לי מדי יום כמה יצירתיות שוכנת בי.
לדוגמא, רק היום בבוקר עלה לי רעיון לספר לילדים והורים וכבר כתבתי את הטיוטה הראשונה של הבסיס לספר.

היום אני יודעת, באותה רמה של וודאות, שאני יצירתית והיצירתיות הזו בעלת ערך אדיר למאות ולאלפי אנשים סביבי.
בשנים האחרונות נפתח סכר שהיה כלוא עשרות שנים.

היום אני מבינה שהייתי יצירתית תמיד רק הנחתי לאמונה מגבילה ולא מקדמת להגביל אותי כל חיי . היצירתיות היתה קיימת בי תמיד.
כתבתי שירים וסיפורים,  שרתי ורקדתי, הופעתי בהצגות. אבל התעלמתי מכל הכישרונות הללו לטובת אמונה מגבילה אחת שתפסה נפח אדיר וכל הדימוי העצמי שלי סבב סביבה.

ואני מתבוננת באלפי ילדים סביב ורואה אילו אמונות מגבילות מנהלות אותם, רואה שהם חושבים שהם לא טובים מספיק, כבר עכשיו הם מאמינים שהם לא יצליחו בו. והם סך הכל ילדים צעירים.

חלקם מרגישים שהם הפסידו במשחק החיים עוד לפני שהוא התחיל.
והלב יוצא אליהם.

כמה קושי וכמה כאב היה נחסך מהם אם כבר עכשיו היינו מטמיעים בהם את הידיעה שהם נפלאים ונהדרים כמו שהם.

הורים, קחו את המושכות לידיים שלכם ותספרו לילדים שלכם כל יום את כל הדברים שהם טובים בהם, חזקים בהם, מוצלחים בהם.
תעזרו להם לראות את היצירתיות והיופי ששוכנים בהם. תנו להם הזדמנות לגדול עם דימוי עצמי מוצלח ממש מעכשיו.

איך עושים את זה? באמצעות 3 שאלות פשוטות

3 שאלות סך הכל:

1. האם יש תחום אחד שבו כן היית יצירתי?

2. האם את/ה זוכר/ת אירוע אחד שבו כן התנהגת ביצירתיות?

3. האם יש מקרה שבו מישהו אחר חשב עלייך שאת/ה יצירתי/ת?

גם אם הילד חושב שהוא לא יצירתי או לא מוצלח או עצלן או טיפש או לא מוצלח תשאלו אותם אם יש תחום אחד בחייהם שבו הם כן יצירתיים/ חכמים/ מוצלחים/ חרוצים. מהר מאד הם יגידו לכם שיש תחום אחד (ואם הם לא יגידו תזכירו להם את התחום האחד הזה).

ואז תבקשו מהם לחשוב על מצבים שבהם הם היו יצירתיים, חכמים, מוצלחים, חרוצים ותראו איך הם מתחילים לגלות מאורעות שבהם הם הפגינו את התכונות החיוביות שלהם.

ולסיכום תבקשו מהם לחשוב על מאורעות שאחרים חשבו עליהם שהם יצירתיים, חרוצים, חכמים, מוצלחים. לא משנה מי זה היה, אמא או סבא, המורה או חברה. תשאלו אם מישהו אחר חשב עליהם שהם מגלמים את התכונה החיובית הזו.

זוהי זכותם המולדת לדעת שהם נפלאים ונהדרים פשוט מעצם היותם. באמצעות שאלות מועילות ומקדמות כאלה תוכלו לעזור לילדים להוכיח לעצמם, בכוחות עצמם כמה הם נפלאים ונהדרים מעצם היותם.

ואם אתם רוצים ללמוד עוד על שיטת לחישות לילה להעצמת ילדים ולהבין כיצד ניתן לחזק את הדימוי העצמי של הילדים שלכם בכל תחום מוזמנים ללחוץ ממש כאן

היום אני רוצה להמליץ לכם על קולגה וחברה- כשהכרתי אותה לראשונה לא הפסקתי לבכות… שרון בלוך

שרון היא מאמנת ילדים ונוער לשימחה כדרך חיים , מרצה בתחום התפתחות אישית והורות ,שדרנית ברדיו וסופרת של ספרי ילדים העוסקים בניהול התודעה להורים ולילדים.

אולי גם אתם התרגשתם איתה לפני כשנתיים כאשר נעשו עליה שתי תכניות במסגרת התכנית עובדה בערוץ 2 על היותה אם אומנת לתינוק סודני אשר נאלצה להפרד ממנו כשסבתו הביולוגית הגיעה מאוסטרליה לקחת אותו.

כשאני צפיתי בתכנית עובדה בהשתתפותה של שרון לא יכולתי להפסיק לבכות. והתמזל מזלי להכיר אותה באופן אישי וללמוד איזו אישה נפלאה, חמה, חזקה, חכמה ומעצימה שהיא.

בעקבות התהליך האישי והמרגש שהיא עברה מוציאה כיום שרון סדרת ספרי ילדים נפלאה אשר מלמדת ילדים והורים להתחבר ל”יש” ולפתח גישה חיובית ושמחה לחיים. הסדרה בת 5 ספרים – שניים יצאו כבר לאור , השלישי יוצא בקרוב והרביעי בתהליך איור סובבים סביב דמותו הצבעונית של רקסי- כלב דלמטי. כל סיפור עוסק בהתמודדות עם רגשות ומחשבות שליליים ומציע דרך התנהלות. בסוף כל ספר יש דפי העמקה והדרכה להורים המאפשרים למנף את הסיפור בבית. אני קראתי את שני הספרים שכבר יצאו והקראתי לבני וזו חוויה נפלאה.

אני ממליצה לכם בחום ללחוץ כאן כדי לקרוא יותר על הסדרה להתרשם ואף להזמין לכם ספרים.

אני מאמינה שספרים הינם דרך מופלאה ללמוד רעיונות חדשים וספריה של שרון פשוטים, קלים להבנה, צבעוניים וקל לאהוב אותם.

מגיעים סחוטים לסוף היום שלכם? לסוף סוף השבוע שלכם?
זה לא חייב להיות ככה, אתם ראויים ליותר והילדים שלכם ראויים ליותר מזה.
הם ראויים להורים מלאי אנרגיה, שמחה, קשובים לילדים ולעצמם ומכילים.
אני רוצה להציע לכם לדמיין לאן אתם יכולים להגיע עם הילדים בתהליכי ההעצמה שאתם מעניקים להם.
כשאתם מחוללים את העצמת הילדים ומגיעים לשינוי הרצוי לכם במשפחה אתם מאפשרים לכולם לחיות באווירה של שמחה, רוגע ושיתוף פעולה.

בוקר יום ההולדת שלי מתחיל עם שני הילדים המתוקים שלי שמזכירים לי שאת המתנות הכי טובות בחיי כבר קיבלתי.

עם עומר, האיש שלי, שמרגיש קצת לא טוב ועדיין הוא זה שמכין לי תה.

עם המון טלפונים וברכות פיזיות ווירטואליות.

אני מרגישה מבורכת להיות מוקפת בכל כך הרבה אהבה, לחיות חיים של שמחה והגשמה ולהעביר הלאה מתנות לכל מי שנמצא במרחב האישי, הפיזי והוירטואלי שלי.

אני היום בת 42 ואני נמצאת במקום של שמחה והגשמה. אני ברת מזל ואסירת תודה על כך שאני לומדת כל יום דברים חדשים, מכירה אנשים נוספים ומעבירה את הידע הזה הלאה.

רק לפני כמה שנים הדברים נראו לגמרי אחרת. הסבל, הכעס, הצער והקורבנות היו חלק ניכר מהחיים שלי, חוויתי קושי עם משפחתי, בעבודה שלי והכי קשה עם עצמי.

הדברים השתנו כשעשיתי בחירה אמיצה לצאת ממעגל הסבל ולבנות את חיי כפי שאני באמת רוצה ובוחרת. למדתי, חקרתי, פעלתי והתנסתי כדי למצוא את הפתרונות הנכונים עבורי ועבור משפחתי. מהמקום הזה שבו הבנתי שאני סטונדטית תמידית ויש לי תמיד עוד מה ללמוד הצלחתי לגלות את המקום השמח, המאושר, השליו והבטוח בחיי.

אני יודעת היום שכל אדם ראוי לזהות את השמחה בחייו ולחיות חיים של הגשמה. אני יודעת היום שכל ילד ראוי לחוות העצמה, שמחה, בטחון, הצלחה והרגשה שהם תמיד רצויים ואהובים. ככל שאני גדלה ומתפתחת, לומדת ומתנסה גדל גם הרצון שלי להעניק, לעזור ולשהפיע על איכות חייהם של עוד ועוד אנשים. היום ביום ההולדת שלי אני מאושרת כי אני יודעת שמדי יום אני נוגעת בחיים של מאות משפחות ועוזרת לילדים שלהם לחוות את עצמם בדרך הטובה ביותר. בדרך לה הילדים ראויים.

אני תמיד חושבת מה אני יכולה לתת לכם כדי לעזור לכם לטעום מעט ממה שאני חווה וחשה. לטעום קצת ממה שחוות מאות משפחות שכבר התנסו בתהליך המלא.

הדרך שלי לחלוק איתכם את המתנות של חיי היא להציע לכם לכבוד יום הולדתי את כל מוצרי חנות לחישות לילה להעצמת ילדים בהשקעה סמלית של 42 שקלים בלבד.

כן, 42 ש”ח בלבד לכל מוצר בחנות בדיוק כמנין שנותיי.

הדבר הנפלא במוצרים האלה שהם זמינים להורדה מיידית וכך אתם יכולים להתחיל בתהליך ההעצמה שלכם ושל ילדיכם כבר מהיום. כך כל אמא שרוצה להעצים את הילדים שלה, להעניק להם תחושת בטחון ושלווה ולעזור להם לפתח דימוי עצמי מנצח יכולה גם כן להצליח.

לחצו כאן להנות ממתנת יום ההולדת שלי אליכם.

אני מברכת אתכם ואת משפחותיכם ביום הולדתי בשפע של שמחה, אושר והגשמה.