אני מזמינה אתכם לדמיין שיש מישהו בעולם שאתם תלויים בו בצורה מוחלטת.
המישהו הזה מאכיל אתכם, מחבק אתכם, דואג לכם למקום לינה, לבטחון, להגנה, לאהבה.
המישהו הזה הוא האדם המרכזי שמעניק לכם אהבה, ובטחון ומלמד אתכם על העולם.
המישהו הזה הוא גדול מכם פי 3 או ארבע.
אתם תלויים בו לחלוטין.
אתם אוהבים אותו או אותה בכל ליבכם.
ואז המישהו הזה מתפרץ עליכם בכעס, בזעם, בצעקה. המישהו הזה שהוא מקור כל הבטחון שלכם לפתע אינו מקור בטוח.
המישהו הזה הוא פתאום מפחיד ומאיים.
ועכשיו אתם מרגישים לבד בעולם, מפוחדים ובודדים כי ואין לכם אף אדם אחר בעולם שתוכלו לפנות אליו ברגע הקשה הזה על מנת לקבל בטחון ונחמה, כי המקור שלכם לבטחון ונחמה צועק עליכם ומפחיד אתכם.
עכשיו קחו את כל הרגשות שצפו בכם כשתארתי את זה ותכפילו אותם פי מאה, פי אלף, פי מיליון ותדעו שככה אתם הרגשתם כילדים כשההורים שלכם צעקו עליכם וככה הילדים שלכם מרגישים כשאתם חווים התקף זעם
וכעס וצועקים עליהם במהלכו.
וביננו מי רוצה לאהוב ולבטוח באדם שמתנהג ככה כלפינו. אני הייתי מהר מאד מנתק קשר כזה, אבל ילדים לא מתנקים את הקשר עם הוריהם, הם אוהבים אותם, הם תלויים בהם.
ואז יש הורים שמספרים לי שהילדים כבר לא מתייחסים להתקפי הכעס שלהם, שהילדים מתעלמים מהם או צוחקים מולם או מתנהגים באדישות כלפי התנהגות כזו. “היא לא סופרת אותי”, “הוא צוחק לי בפנים”, “הם מתחצפים עוד יותר”.
לצערינו זה רק אומר שהילדים פיתחו מנגנון של הדחקה והתעלמות כי הם לא יכולים להכיל את הכאב הזה של אובדן הבטחון מצד ההורים שלהם.
או לחילופין, מספרים לי על זה שלמרות הצעקות של ההורים הילד ממשיך לאהוב ולחבק ולהבטיח שמעכשיו הם לא יתנהגו ככה יותר. וזה ילד שיהפוך להיות מרצה וירצה לא רק את ההורים אלא גם במסגרות החינוכיות, עם החברים, בני או בנות הזוג, הילדים שלהם, בעבודה שלהם בעוד שנים רבות. או שיום אחד ימאס להם לרצות והם ילכו לקיצוניות השנייה של מרד סוער וקולני.
והלב של ההורים מתכווץ, כי יסוריי המצפון צפים למעלה ויש רצון עז לחזור לחיבור העמוק של ההורים והילדים.
לרגעים הקסומים של האהבה הטהורה.
המזל שלנו הוא שהילדים שלנו הם סלחנים ועדיין רוצים לקבל את הנחמה והבטחון שאנחנו, בתור ההורים
שלהם מעניקים להם.
רק שאם לא נייצר יותר ויותר רשתות בטחון בגיל צעיר לאט לאט מתכסה הלב של הילדים שכבה על
שכבה של ריחוק וזה מה שמייצר בני נוער אדישים, מרוחקים, ציניים ולהורים קשה לחדור את הקליפה
הקשה הזו שנוצרה בשנות הילדות.
אני מספרת לכם את זה, רק כדי שתווצר בכם תחושה עמוקה של מוטיבציה לשינוי, כדי לחסוך מהילדים שלכם, את הצריבות הללו, כדי שאתם תהיו אלה שעוצרים את השרשרת הזו, ואתם תהיו אלה שלוקחים אחריות על שינוי בחייכם כדי לאפשר לילדים שלכם ולכם מציאות אחרת גם היום וגם בעוד הרבה מאד שנים קדימה.
וכן לכולנו יש רגעים של כעס גדול ואפילו זעם רק שזה בידיים שלנו, היום כבוגרים לבחור האם נגיב מתוך כפתור
הפעלה אוטומאטי שנצרב בנו בילדות או שאנחנו הולכים לבחור להתאמן כמה שאפשר כדי שנגיב מהמקום הבוגר, מהמקום האחראי, מהמקום שיודע שמה שנעשה היום ישפיע על הילדים שלנו ןעל הקשר ביננו להרבה מאד שנים קדימה.
אחת האמהות המשתתפות בקורס שלי: התמודדות עם תסכולים וכעסים, כתבה לי שתוך שבוע היא הפסיקה לצעוק בלי שליטה על הילדים והילדים בשוק כשהיא מגיבה אחרת לגמרי.
הנה למשל כמה דוגמאות של סיפורי הצלחה של הורים שהתשתתפו בקורס להתמודדות עם תסכולים וכעסים- והתוצאות המהירות שהם חוו
אם חיפשתם לשנות את האווירה בבית ולהפוך אותה לרגועה ונעימה יותר, לעזור לילדים ללמוד לווסת את הרגשות שלהם, להיות ההורים שחלמתם להיות אז הקורס הזה יכול להיות המקום עבורכם.
כאן לוחצים לכל הפרטים החשובים על הקורס https://nightwhispers.ravpage.co.il/FurstrationandangerEG
