הנה מה שכתבה לי ליאת א, אמא לוחשת ממרכז הארץ ממש לאחרונה
“אינסה היקרה, אני רוצה לספר לך על הנס שקרה לי. א. (8.5) קם בבוקר באחד הימים של התהליך ואמר לי ” אמא זה נעים לי מאוד מה שאמרת לי אתמול בלילה את באמת חושבת שאני מסוגל לכל זה?” אמרתי בהערצה רבה אני מאמינה בך , יש בך את הכח להבחין בין מה שעושה לך טוב ומה שלא, אתה רק צריך לבחור. ומאז תחילת הלחישות יש שיפור מאוד משמעותי בחיי א. ואני שמחה על כך .
בכל ערב לפני שעת השינה הוא דואג להזכיר לי ” את לא שוכחת היום להגיד לי את המילים שלך “. תודה אינסה על הנס שהכנס לחיי. משתפת אותך במייל מהמורה של א.”
זה היה השלב שדמעות חנקו את גרוני.
רק לפני חודשים ספורים ליאת, אימו של א. נכנסה לקליניקה ובדמעות סיפרה על הקשיים שלו, על הפרעות קשב וריכוז, על קשיים בלימודים, על סף תיסכול נמוך המוביל להתקפי זעם ואלימות, על פחד מהמורים וממנהלת בית הספר, על דימוי עצמי נמוך…
והקושי שלה כאמא לראות את הבן האהוב שלה סובל, הקושי שלה מול מערכת החינוך והקושי להצליח לייצר אצלו תחושת בטחון.
חודשיים אחרי, ליאת כבר דיווחה על ניסים, שינויים קטנים ומקדמים ועל ילד שמתחיל להאמין בעצמו ומתנהג בהתאם.
הנה מה שכתבה לה המורה על א. לאחרונה:
“שלום רב,
יום מוצלח גם היום לא ולמורים בכיתה. א. חנך באהבה גדולה את החניך שלו במסגרת פעילות החונכות עם ילדי כיתות א.
עבד ולמד יפה בכיתה בשיעורים שלי ובשיעור חשבון.
המנהלת החמיאה לו מול הכיתה במסגרת שיעור מיוחד בכיתה.
תמשיכו כך,
XXX”
יותר נס מזה, לא יכולתי לבקש עבור א.
