הסודות לגידול ילדים שמחים, בטוחים ומצליחים מאת אינסה קליינמן
מהו הדבר שכל האמהות צריכות לדעת?
אי אפשר לגדל ילדים שמחים אם אנחנו לא שמחות!
אי אפשר לגדל ילדים בטוחים אם אנחנו לא בטוחות.
המוח של הילדים שלנו בנוי בצורה כזו שהוא כל הזמן עסוק בחיקוי שלנו.
ולכן גם כשנדמה לנו שהם לא רואים, לא שומעים, למבינים הרי שהם קולטים היטב את כל מי שאנחנו.
צפו בסרטון כדי להבין מהו הדבר שכל האמהות צריכות לדעת
תופעת הלוואי המוזרה של לחישות לילה
יש תופעת לוואי מוזרה ללחישות לילה ואני אמנם הכרתי אותה אבל מעולם לא נתתי לה כל כך הרבה תשומת לב כמו בחודש האחרון בו גיליתי כמה התופעה הזו גדולה ורחבה.
אני יודעת, אני יודעת, אתם בטח מצפים לשמוע איזו סיפור שקשור בהורות מעצימה, בהעצמה של הילדים, ביצירה של שינוי התנהגותי או רגשי…
אבל אם זה אכן היה המקרה אז זה לא היה מפתיע ומוזר כל כך.
אז כדי לספר לכם על תופעת הלוואי המוזרה הזו אני צריכה לספר לכם קודם את זה:
רק לפני ארבע שנים הייתי אשת קריירה מצליחה מאד ו… מתוסכלת מאד.
חלק מהקושי שחוויתי בחיי היה קשור קשר ישיר עם הכאב המשפחתי שחוויתי.
וחלק ממנו היה תיסכול אדיר על המקום המקצועי שהייתי בו.
היה בי קול פנימי שאמר לי שוב ושוב שאני יכולה לעשות יותר ממה שאני עושה. שאני לא מממשת את עצמי, שיש עולם שלם של דברים מרתקים שבהם אני יכולה לעסוק, שיש משהו בעולם שאיתו אני יכולה להעניק הרבה יותר ערך ומשמעות לחיים שלי ולחיים של אחרים.
שאלתי את עצמי שאלות לא פשוטות:
למה אני עושה את מה שאני עושה?
למה אני עובדת בעבודה שלא מספקת אותי רגשית?
איזה ערך אני נותנת לעולם?
אילו מתנות יש לי שאיתן אני יכולה לעשות דברים משמעותיים בחיי?
איזו דוגמא עצמית אני נותנת לילדים שלי לגבי הגשמה ומיצוי הפוטנציאל שלהם?
הרי כל הזמן אמרתי להם שהם יכולים להיות מי שהם ירצו להיות כשהם יגדלו, אבל בפועל לא נתתי להם דוגמא אישית לנושא.
השאלות האלה לא עזבו אותי!
היה לי ברור שאני חייבת שינוי והיה לי ברור שבתוכי מסתתרות תשובות ויש לי מסע חשוב לעבור כדי להגיע לתשובות הללו.
ברמה היומיומית, אני יכולה לספר לכם שהייתי מגיעה לעבודה שלי, מחנה בחנייה
ולא מצליחה לצאת מהמכונית במשך כמה דקות.
פשוט הייתי מתחבאת במכונית שלי ומשכנעת את עצמי לעלות למשרד לעשות
עבודה שאני אולי טובה בה אבל אני לא אוהבת ולא מרגישה שאני מגשימה
את עצמי דרכה.
ואני יודעת, בכל פעם שאני מספרת את הסיפור הזה, אני רואה את העיניים של
האנשים מולי מסתכלות עלי בהבנה, אני רואה את הראשים מולי מהנהנים למעלה ולמטה כאילו רומזים לי: אנחנו מבינים את ההרגשה הזו באופן אישי.
אז אני היום יכולה לספר לכם שאני מבינה אתכם בדיוק כשאתם חווים את זה.
אני יודעת מה עובר עליכם, אתם אלה שיודעים שיש לכם הרבה יותר לתת
לעולם ומרגישים שאתם תקועים בעבודה שאינה מגשימה את הפוטנציאל
שלכם, אתם אלה שרוצים כל כך הרבה יותר מהחיים, אתם אלה שרוצים
לתת לילדים שלכם חיים של שמחה והגשמה ומבינים שזה מתחיל בכם!
כשאני פתרתי את הקושי המשפחתי שלי אני הבנתי את המתנה שלי לעולם
ואז התחלתי תהליך של למידה ויישום שהוביל אותי בתוך תקופה של שלוש שנים
לעזור לאלפי ילדים בארץ ובעולם.
פיתחתי שיטה מסודרת, גיליתי בתוכי מקור של יצירתיות אינסופית, הקמתי קליניקה בה הנחתי הורים, פיתחתי סדרת קורסים ותכניות לימוד בעברית ואחר כך פיתחתי את זה גם באנגלית.
אני מרגישה יותר חיה מאשר אי פעם לפני כן בחיי.
אני מרגישה יותר מאושרת ומוגשמת מאשר אי פעם.
חשוב לי לספר לכם שיש לי הרגל מיוחד בעסק שלי: כל כמה חודשים אני מתקשרת לאמהות לוחשות שסיימו את הלמודים איתי כדי לשאול מה שלומן ומה שלום הילדים.
לפני שבועיים החלטתי לעשות סבב טלפונים כזה והתוצאות ששמעתי מהן היממו אותי.
כולן למדו את שיטת לחישות לילה והתחילו לממש לפני כשנה/ שנתיים.
כולן ראו תוצאות נפלאות עם הילדים כבר במהלך השבועות הראשונים
למימוש השיטה בחייהן.
וכולן גם…
הנה תופעת הלוואי המוזרה מגיעה…
8 מתוך 10 האמהות הלוחשות ששוחחתי איתן סיפרו לי שהן:
או עזבו את העבודה הקודמת שלהן ומצאו משהו הרבה יותר מעניין ורווחי
או שהן התחילו ללמוד תחום חדש שבו הן מתכוונות לעבוד( תחום שהן אוהבות הרבה יותר)
או שהן פתחו עסק עצמאי ועזבו את העבודה היומיומית שלהן
8 מתוך 10!!!
כולן סיפרו לי שהן הרבה יותר מוגשמות ומאושרות.
כולן סיפרו לי שברגע שהן איפשרו לילדים שלהם לפרוח ברמה האישית והרגשית הן חוו מהפך גם ברמה אישית וגם ברמה המקצועית!
אני מוצאת שזה מדהים שהאמהות הללו מצאו בעצמן את הבטחון, את אומץ לשים את עצמן, את הצורך שלהן בהגשמה במרכז והן הרשו לעצמן לבחור להנות מהעבודה שלהן.
ואני מודה, שזו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את זה מהורים לוחשים, זו רק הייתה הפעם הראשונה שזה היכה בי, שיש תופעות לוואי חיוביות כאלה שממשיכות להדהד ולהשפיע כל כך הרבה זמן אחרי.
אתם הרי כבר יודעים כמה המצב הרגשי שלנו משפיע על הילדים שלנו.
למעשה נוצר כאן מעגל קסמים.
האמהות לקחו את המושכות לידיהן עם לחישות לילה, שינו את המצב
בבית ואז התפנה להן מקום לממש את ההגשמה האישית והמקצועית שלהן.
ברגע שהן הרגישו וחוו העצמה והגשמה אז זה חוזר ומשפיע על הילדים
ונותן להם דוגמא של איך נראית הצלחה ואיך זה נראה כשבאמת מממשים את הפוטנציאל האישי.
הדבר המוזר הזה לא נותן לי מנוחה ואני בהחלט מתכוונת להמשיך לחקור את זה ממש בקרוב ולשלוח לכם עוד עדכונים בנושא.
בינתיים אני ממליצה לכם בחום לחשוב:
מה אתם תצליחו לעשות אחרת כשהילדים שלכם יחוו העצמה אישית?
עד כמה יהיה לכם קל יותר להגשים את עצמכם ברגע שהקשיים הרגשיים של הילדים יעלמו?
בשנים האחרונות שיטת לחישות לילה התפרסה במהירות מפתיעה, אלפי הורים בארץ ובעולם הבינו שזו הדרך שלהם לאפשר לילדים שלהם בטחון עצמי, דימוי עצמי גבוה, תחושה של מסוגלות והצלחה והכי חשוב לגדול בתחושה של בטחון אישי ואושר.
גם בחדשות ערוץ 2 הבינו את זה ובכתבה חשובה מאד על נושא של תעשיית השיימינג והבריונות מצאו שלחישות לילה היא שיטה סופר אפקטיבית ליצירה של חיסון רגשי שמאפשר לילדים להתמודד הרבה יותר טוב עם קשיים חברתיים.
זה היה מרגש מאד להבין שגם ערוצי התקשורת המרכזיים מזהים את היכולות של השיטה לחולל מהפכה אצל ילדים שזקוקים לזה יותר מהכל.
זה כבר הרבה זמן ככה. אני מבחינה בזה יותר מיום ליום.
שני הבנים שלי הפכו לחברים טובים, הם משחקים יפה יחד, יש להם עולם שלם של משחקי דמיון משותפים והם מערבים בתוכו משחקי לגו, פאזלים, הרכבה, ספורט. עולם שבו הם מאושרים יחד.
בשבת בבוקר אני שומעת אותם מתעוררים ומיד מתחילים לדבר ולתכנן את התפקידים של כל אחד במשחק שהם מתחילים. מפטפטים, צוחקים, מציעים הצעות. פשוט נהנים מהחברות הטובה שלהם.
בחדר ליד, אני עדיין בנים לא נים, והלב מתמלא בשמחה כשאני שומעת את השיחות שלהם, את הדרך שבה הם למדו לשתף פעולה, לקבל את הרעיונות האחד של השני, לתת את ההובלה פעם לזה ופעם לזה.
והלב עולה על גדותיו אהבה ואושר.
ואז, אחת לכמה שבועות… מפלצת הקנאה הירוקה זוקפת את ראשה.
ואני שומעת: זה לא פייר, הוא קיבל מעדן תות ואני לא. או למה לו יש יותר קלפים מאשר לי.
קינאה.
קינאה בין אחים.
והרי מהי קינאה, אם לא הרצון שיהיה לי את מה שיש לו.
כי מה שיש לי זה מעט, לא מספיק, לא טוב דיו.
כי מה שאני זה מעט, כי אני לא מספיק ואני אינני טוב די.
מה שיש לאחר הוא טוב ממה שיש לי או שאני עומד לאבד את הטוב שיש לי לטובת האחר.
ואנחנו ההורים כבר למדנו היטב שקינאה היא רגש שלילי ורוב ההורים יעבירו מסר על כך. לא יפה לקנא, ועוד באחיך/ אחותך. זוהי מלכודת שהרבה הורים נופלים אליה. המלכודת שבה אצל הילדים מתעורר רגש מסויים וההורים מבטלים אותו. לא מאפשרים לילדים לחוות אותו ולהפיק את המיטב ממנו.
רגע אחד, אינסה, יכול להיות שכתבת עכשיו להפיק את המיטב מהרגש השלילי? יכול להיות שאת חושבת שאפשר להפיק טוב מקנאה?
הממ, התשובה היא כן 🙂 אפשר להפיק המון תועלת מכל רגש שהוא, בין אם הוא נתפס חיובי ובין אם הוא נחשב לרגש שלילי.
כמו שכתבתי, הקנאה היא כואבת כיוון שהילד או הילדה מרגישים שמשהו חסר להם שיש אותו לאחרים.
אך רגש הקנאה יכול להפוך גם למקור לצמיחה והתפתחות. קנאה היא הרצון שיהיה לי מה שיש לאחר ומשם אפשר אפילו לעזור לילדים לייצר מוטיבציה להגדיר ולהשיג את מה שהם רוצים.
אם נתבונן בקנאה ממשקפיים אחרות, במקום כרגש שלילי הסתכלו עליו כרגש חיובי ומקדם, הקנאה יכולה להיות מקור להשראה להשגת מטרות שאנחנו רוצים להגיע אליהן.
וכבר נאמר מזמן: קנאת סופרים תרבה חכמה. ככל שהסופר מקנא בסופר אחר הוא ילך ילמד ויכתוב ספרים נוספים. וכך גם קנאת אחים יכולה להרבות הצלחה.
הדבר החשוב ביותר הוא לגלות אמפאטיה לרגש שהילד או הילדה חווים. קינאה היא רגש ככל הרגשות וכאשר אנחנו לא נותנים לגיטימציה לילדים לבטא את הרגשות שלהם אנחנו מלמדים אותם שמשהו לא בסדר בהם.
אם אתם חשים שלא בנוח עם רגש הקנאה שאחד האחים מפגין זה כנראה כי בעבר למדו אתכם שהרגש הזה הוא לא לגיטימי. חשוב שתהיו ערניים למה שאתם מרגישים לנוכח גילויי קנאה של אחרים וגם לנוכח הרגשות הללו כשהם צפים בכם. נסו להבחין מה קורה לכם כשאתם שומעים את ביטויי הקנאה בין הילדים שלכם. מה אתם מרגישים? מה אתם חושבים עליהם ועל עצמכם?
ובמקביל תזכרו במקרים שאתם חשתם קנאה. מה הייתם צריכים כשהרגשתם קנאה? מה הדבר שהכי הייתם זקוקים לו בזמן שחשתם את הרגשות הצורבים הללו?
הדבר שרוב האנשים זקוקים לו בטחון. תחושה שהכל בסדר והכל יהיה בסדר. כשאחד הילדים מפגין קנאה קודם כל תנו לו או לה את המקום הזה. תנו להם לגיטימציה בכך שפשוט תאמרו להם בפשטות: נראה לי שאתה מקנא באחותך, יכול להיות שגם אתה רוצה משחק/ לשחק עם אמא/ חטיף? באמירה מהסוג הזה אתם עוזרים לילדים לחוש שהרגשות שלהם הם לגיטימיים ויש פתרון לקושי שהם חשים. אתם מעבירים להם מסר שהכל בסדר בהם גם כשהם חווים רגשות שליליים וגם מלמדים אותם לחפש ולבטא את הפתרון שקיים.
ומה לגבי מקרים שבהם הקנאה מתבטאת ביחס להשגים שיש לאח אחד ולא לאחר. למשל אח אחד ממש מוצלח בספורט והאחר בלימודים. כדאי לכוון את המיקוד של הילדים לשני כיוונים במקביל:
ובכל מקרה הכי חשוב, להניח לילדים לחוש באוטנתיות את הרגשות שלהם ולבטא אותם ומשם לעזור לילדים למצוא את הפתרון למצב.
משם הם יוכלו להמשיך ולהיות אחים שהם גם חברים וגם אוהבים וגם להבין שרגשות שליליים יכולים להיות מקור לצמיחה ולהתפתחות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אודות המחברת:
אינסה קליינמן- מומחית להעצמת ילדים ולדימוי עצמי מנצח. מייסדת שיטת לחישות לילה להעצמת ילדים הנעזרת במנגנונים הטבעיים של המוח והגוף על מנת להוביל לשינויים רגשיים והתנהגותיים רצויים בזמן קצר ביותר עם תוצאות מוכחות. בעזרת התהליך הקצר והאפקטיבי סייעה בשנים האחרונות למאות משפחות ואלפי ילדים להגמל מהרטבת לילה, התלכלכות, לשפר את הדימוי ובטחון העצמי,להתגבר על פחדים וקשיים רגשיים והתנהגותיים מהם הילד סובל, להרגיע תוקפנות כלפי הסביבה, לשפר יכולת התארגנות וריכוז ועוד. לביקור בחנות הפתרונות שלנו להעצמת ילדים לחצו כאן
לפרטים נוספים על הקורס המלא ללימוד השיטה הייחודית לחצו כאן: http://nightwhispers.ravpage.co.il/parentingsecrets
עד שלא התחלתי לאהוב את עצמי לא יכולתי לקבל את כל הדברים שרציתי מחיי. לאורך שנים ארוכות לא הבנתי מדוע הדברים לא הסתדרו כפי שרציתי בזוגיות שלי, בעבודה שלי, עם החיים החברתיים שלי והכי כאב לי כשהדברים לא הסתדרו כמו שרציתי עם הילדים שלי.
מה בסך הכל רציתי? לגדל ילדים מאושרים ולהיות מאושרת בעצמי. לצערי זה לא היה המצב. עד שלא למדתי בעבודה שיטתית לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי, כלום לא השתנה.
אך מרגע שהחלטתי, החלטה מודעת לחולל את השינוי ולמצוא את הדרך להעצים את הדימוי העצמי שלי ושל ילדיי– ואז הכל השתנה עבורי ועבור המשפחה שלי.
ולכן השיר הזה מרגש אותי כל כך כי הוא מספר לי את כל התגליות של השנים האחרונות בחיי. את הטקסט הבא כתב צ’ארלי צ’אפלין במסיבת יום הולדתו ה-70.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי:
“כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבנתי שכאשר אני הולך נגד האמת הפנימית שלי אני סובל,
היום אני קורא לזה “אותנטיות”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
התחלתי להבין כמה מעליב זה לכפות על מישהו את הרצונות שלי,
למרות שידעתי שאותו אדם לא מוכן לזה.
היום אני קורא לזה “חברות”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הבנתי שתמיד אני נמצא במקום הנכון בזמן הנכון,
ושהכול מתרחש בדיוק ברגע הנכון ואני יכול להירגע.
היום אני קורא לזה “ביטחון עצמי”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
ראיתי שכל מה שמתרחש סביבי תורם ועוזר לי להגיע בדיוק לחיים שאני רוצה.
היום אני קורא לזה “בגרות”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
הפסקתי לעשות תכנונים גדולים לעתיד.
היום אני עושה אך ורק את מה שגורם לי להיות שמח ומאושר,
עושה רק דברים שאני אוהב לעשות ועושה אותם בדרך ובקצב שלי.
היום אני קורא לזה “פשטות”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
אני כבר לא תמיד צודק,
ומאז אני טועה הרבה פחות.
היום אני קורא לזה “צניעות”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
שחררתי את עצמי מכל מה שלא טוב בשבילי –
אנשים, מצבים, מאכלים, חפצים.
היום אני קורא לזה “אהבה עצמית”.
כאשר התחלתי לאהוב את עצמי
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג לגבי העתיד.
היום אני קורא לזה “שלמות”.
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם ללמוד לאהוב את עצמכם בצורה כנה ואוטתנטית ולהעניק את המתנה הזו לילדים שלכם. כי יותר מכל דבר אחר, הם לומדים מכם על ידי התבוננות בכם. כשאתם תבחרו לאהוב את עצמכם הם מיד ילמדו לאהוב את עצמם.
באהבה,
אינסה
נ.ב. מזכירה לכם שהערכה המושלמת לדימוי עצמי מנצח להורים ולילדים עדיין במבצע מפתיע לרגל חג החנוכה. לחצו כאן עכשיו לקבלת הערכה ולהתחיל להעצים את עצמכם ואת ילדיכם.
כששלושת המלאכים באים לבקר את אברהם אבינו באוהלו לכל אחד מהם יש משימה אחרת.
כשאברהם אבינו מגלה שאחת המשימות היא להשמיד את סדום אברהם מיד מתחיל לבקש רחמים ולשאול ומה אם יש ולו צדיק אחד בסדום, האם בזכותו ניתן יהיה לרחם על תושבי העיר.
אני לא מומחית בנושאי התורה אבל אני יודעת לזהות טוב לב כשאני רואה אותו. אברהם אבינו חיפש את הטוב אפילו בגרועים שבחוטאים- אברהם אבינו חיפש ולו את פירור הטוב הקטן ביותר שניתן למצוא.
הסיפור הזה הוא חלק מפרשת השבוע, וירא והוא ריגש אותי מאד.
יש שם למידה מאד משמעותית לנו כהורים.
דווקא ברגעים הקשים ביותר עם הילדים, כשאתם רוצים לצעוק, להעניש, להטיל משמעת- אלה הם הרגעים בהם הילדים זקוקים יותר מתמיד לחמלה שלכם, לקרבה שלכם, לסליחה שלכם.
אין ילד רע אלא רק ילד שרע לו.
אין ילד קשה אלא ילד שקשה לו.
רוב ההורים יכולים בקלות לספר על שלושה דברים שליליים שהילדים עשו במהלך היום.
בכל רגע נתון אפשר לראות שהגדול התחצף והצעירה הציקה והאמצעי זרק את עצמו ו…
ומה אם נחליט לעשות כמו אברהם אבינו? מה אם נבחר ברגעים הקשים והמורכבים ביותר לתת לילדים את מה שהם צריכים ולא את מה שאנחנו צריכים?
גם אם אנחנו צריכים בו ברגע שקט או משמעת או סדר…
במקום זה נבחר לתת לילדים את הקרבה שלנו, את החום שלנו, את הקבלה, את ההכלה, את האהבה.
דווקא כשהילדה זורקת את עצמה לתת לה חיבוק וללחוש לה שאת אוהבת אותה. דווקא כשהילד מתחצף להתקרב אליו ולתת הרגשה שבכל מצב אתם שם בשבילו.
כדי להתאמן על כך מדי יום ויום נסו למצוא בילדים מדי יום לפחות שלושה דברים חיוביים.
קחו מחברת אחת שתהיה מוקדשת אך ורק לכתיבה של דברים טובים שאתם רואים בילדים. וכל יום לפחות שלושה דברים טובים תכתבו במחברת, על כל אחד מהילדים.
ואם מתחשק לכם “להגדיל ראש” תכתבו במחברת גם שלושה דברים חיוביים על עצמכם.
תמקדו את עצמכם בטוב ואתם בוודאות תמגנטו עוד מהטוב הזה.
שבת שלום
אינסה
“אני לא יודעת מה לעשות יותר” היא סיפרה לי בקול רועד.
“רק זה היה חסר לי לפני שהילד עולה לכיתה א’. גם כך הוא ילד ביישן וחששן ואז הגיע מבצע צוק איתן והגביר את הפחדים והחרדות. עכשיו הוא לא מוכן לעלות להסעה לבית הספר, לא מתחבר לילדים בכיתה, צמוד אלי בבית ובוכה בבית הספר שאבוא לקחת אותו”.
את הסיפור הזה שמעתי מא. לפני כמה שנים, כשהיא ביקשה לעזור לבנה בן ה6 שחווה פחדים לא פשוטים לאחר מבצע צוק איתן והתקשה להשתלב בבית הספר.
“הלב יוצא אל הילד הזה, הוא כל כך מוכשר בתחומים רבים, יצירתי וחכם אבל הפחד השתלט עליו והוא לא מצליח להתגבר על התחושה הזו”
הפחד הוא תהליך טבעי שכולנו חווים, זה חלק מהאופן בו כל ילד וכל אדם גדל ומתפתח ולפחד יש תפקיד חשוב בחיינו.
אך אם הפחד משתלט על המצב ומקשה על התיפקוד זה השלב שבו צריך לעזור לילדים ללמוד להתמודד טוב יותר, כדי שהיום יום שלהם יהיה פשוט ונוח יותר.
יצאנו לדרך א, האמא ואני בתהליך של לחישות לילה בסך הכל בן חודש והנה מה שהיא כתבה לי בסיומם של 4.5 שבועות:
“כשהגעתי ללחישות לילה חיפשתי פיתרון שיסייע לבני האהוב (בן 6) להתמודד עם הקושי להשתלב בבית הספר ועם פחדים שהותיר מבצע צוק איתן. השיחה עם אינסה יצרה בי תחושת אמון ומסוגלות. השינוי שחל בחודש שחלף היה איטי אך עקבי, היציאה לבית הספר הפכה לחוויה נעימה ושגרתית, כשלפני כן הוא סרב לעלות להסעה והתעקש שנסיע אותו. י. בני יוצר עכשיו קשרים חברתיים בקלות.
הדבר הכי חשוב לי כאם זו החוויה שבני מאושר שוב. על כך אני מודה מקרב לב”
א.כ. אמא לוחשת
כדי לסייע לכם ולילדים להתמודד טוב יותר עם הפחדים הכנתי ערכה שלמה להעצמת ילדים להתמודדות עם הפחד.
בערכה הזו השקעתי את מיטב הידע והכלים של לחישות לילה כדי שאתם תעזרו לילדים שלכם בקלות ובמהירות!
הערכה כוללת בתוכה:
לאור המצב אני מציעה את הערכה בהשקעה מצחיקה כדי לאפשר לכל הורה ולכל ילד להנות מהעצמה וחיזוק רגשי והתנהגותי לנוכח הפחדים שהם חווים.
אם החלטתם שאתם מוכנים לעשות את הצעד- זו ההזדמנות שלכם לעזור לילדים להתמודד עם הפחדים ולפתח תחושת בטחון אישי ורוגע.
לפרטים נוספים ולרכישת הערכה לחצו כאן
ושיהיו לכולנו ימים שקטים ונעימים
“יששש, ניצחתי בטאקי, ניצחתי בטאקי” צועק בשמחה בני הבכור, לאחר המשחק השני ברצף בו הביס אותי.”אמא, איזה כיף לי” הוא אומר ומיד מציע בהתלהבות “בואי נשחק עוד פעם”.
אני מהנהנת בראשי ובדיוק באותו רגע הטלפון שלי מצלצל. אני מחכה לטלפון חשוב ואומרת לו שאני אעשה שיחה קצרה וכבר אחזור לשחק איתו. הוא מהנהן בהבנה אבל אני רואה שהכתפיים שלו נשמטו והאוויר יצא לו מהריאות.
בצד השני של הקו נמצא האדם שחיכיתי לשוחח איתו ואני מבינה בבהירות שמשחק הטאקי עם הבן שלי, הוא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע.
“הי ארז, תודה שחזרת אלי רציתי לשאול אותך מתי יהיה לך נוח לשוחח בשעות הערב? אתה יודע, אני פשוט עכשיו משחקת עם הבן שלי וזה מאד חשוב לי לשחק איתו”
ארז ואני מסכמים לשוחח מאוחר יותר והבן שלי מרוויח. הרבה יותר מאשר הרווח של משחק נוסף עם אמא, הוא שמע אותי אומרת, עליו, שהוא והמשחק איתו חשובים לי יותר משיחת עבודה. והאוויר חוזר שוב לריאותיו. נראה כאילו הוא גבה פתאום מההבנה של כמה הוא חשוב ואהוב.
כל מה שעשיתי כאן היה משחק קל וחיובי עם המוח הלא מודע של בני כדי לשתול אצלו הרגשת חשיבות. לו פניתי אליו באופן ישיר יש סיכוי סביר להניח שמערכת המסננים והמגנים הפעילים במוח המודע שלו היו מיד מתעוררים לפעולה ומסננים החוצה את המידע שהוא חשוב, כי הרי ההוכחה היא שהפסקתי לשחק איתו כדי לנהל שיחה.
אולם המוח הלא מודע קולט באופן שונה ואחר. הוא קולט באמצעות חושים שאינם מודעים באמצעות כל תאי הגוף את האנרגיה בסביבה.
המוח הלא מודע קולט מידע בדרכים אחרות לגמרי. הוא אוהב לקלוט מידע דרך מוזיקה ושירה, דרך תנועה ודרך כל תאי הגוף, דרך סיפורים ומטאפורות. המוח הלא מודע קולט הרבה יותר טוב כשמדברים על האדם מאשר אל האדם.ולכן הורים אוהבים להשתמש בטכניקה הזו כדי להעצים ילדים. במקום לשבח את הילד בפניו הם מתקשרים לסבתא לספר לה על נפלאות הילד או הילדה ומרוויחים כך גם את הקליטה של מידע חיובי ומעצים וגם שיתפנו את סבתא ועשינו לה נחת 🙂
הורים רבים מחפשים כלים להעצים את הילדים שלהם והם לא מודעים שאחת הדרכים המשמעותיות ביותר לעשות זאת היא השפה שבה נוקטים. לצערנו מרבית ההורים גדלו במציאות של שפה מגבילה ומצמצמת ושפה כזו מייצגת מציאות שכזו.
רק לפני כמה ימים כתבה לי לקוחה שלי שהיא הייתה עם בנה בן השנתיים וחצי בגן השעשועים, הוא אחז בידו כריך ובמקביל הוא אמר שהוא רוצה לטפס בסולם של המגלשה. מתוך רצון לגונן עליו, אמרה לו האמא שהוא לא יכול לטפס עם הכריך ביד. הילד לא חשב פעמיים, ועל אף המסר השלילי שהוא קיבל הוא פשוט הכניס את הכריך לפה, אחז בכריך עם השיניים וכך התפנו לו שתי ידיו על מנת שהוא יוכל לטפס בסולם למעלה.
האמא נותרה המומה ונרגשת. היא למדה שיעור משמעותי והתובנה שהיא חלקה מהמקרה היא שהילד יכול לעשות הכל ומעתה היא תשמש בביטויים מעצימים ומקדמים ובמקום להגיד לילד מה הוא לא יכול היא תאמר לו מה הוא יכול לעשות ולהצליח בו.
בזמן שהורים רבים רוצים לגונן על הילדים שלהם, לשמור עליהם ולהקנות להם הרגלים שתואמים את הערכים של הבית הורים מוצאים את עצמם מדי יום אומרים לילדים עשרות פעמים: לא, אסור, אל, מספיק, די.
השפה היא ביטוי של הלך הרוח ושל המחשבות של כל אדם. מילים מהסוג שציינתי מייצרות אצל הילדים תחושה של מחסור, צימצום, הגבלה, פחד וחוסר וודאות. וחמור מזה, הן מייצרות תחושה של חוסר מסוגלות ושל תקרות זכוכית מדומות.
וישנם מילים ומושגים נוספים המבטאים צימצום ביחס לתחושת המסוגלות ופוגעות בדימוי העצמי של הילדים:
למעשה שפה כזו מייצגת גבולות נוקשים שהורים מציבים לילדים ועל ידי כך גורמים להם לחוש חוסר אונים ולהאמין שהם, ההורים, לא תומכים בהם. שימוש מושכל בביטויים ובאמירות מקדמות יוכל לעזור לפתח תחושת מסוגלות, בטחון ביכולות שלהם ודימוי עצמי גבוה.
אז מה הורים יכולים לעשות?
כפי שכתבתי בתחילת המאמר, השפה היא ביטוי חיצוני של המחשבות של כל אדם. כשאדם נמצא בתודעה של צימצום ושהדברים אינם אפשריים השפה שלו תבטא את זה.
כדי שהורים יוכלו להתחיל לשנות את התודעה ולהרחיב את תחושת המסוגלות אפשר להתחיל בכך שתהיו מודעים למה שאתם אומרים ולאופן שאתם אומרים את הדברים.
המודעות היא אמצעי אחד להתחיל לחולל שינוי. רק על הנושא הזה אפשר לעשות סדנאות של ימים ארוכים ויחד עם זה אני אתן לכם כמה רעיונות של מה כן אפשר לעשות.
יש מילים שבאופן מובהק נחשבות למילים מצמצמות, מאשימות ומקטינות ומשדרות חוסר אמונה רק כמה דוגמאות: לא, אל תעשה את זה, אסור : מייצגות מילים שמבטלות, מגבילות ומצמצמות.
וחשוב להבין שהמיינד שלנו כלל לא קולט מילים שליליות כך שאם אני אגיד לילד: “אל תרוץ מהר כי אתה תיפול” הרי שהדבר הבא שיקרה הוא שהוא ירוץ ויפול. הדרך החיובית היא הדרך הנכונה לפנות לילדים שלנו ובדוגמא הזו: “תלך לאט, תהיה זהיר” אלה ביטויים המנוסחים בחיוב והנוסח הזה מועיל יותר לילדים.
אבל, חבל, למה וחברותיהן הן הבאות בשרשרת המלים המחלישות. אבל מבטלת כל מה שנאמר לפניה ולמה היא מילת האשמה שכידוע על פי רוב אם אנחנו מעמידים מישהו בעמדת אשמה נגלה את הנאשם מתבצר בעמדתו ומרגיש קורבן. הנה משפט שמדגים את השילוב הלא מופלא הזה: “חבל, התאמצת כל כך לחסוך את הכסף הזה אבל ביזבזת אותו על שטויות, למה עשית את זה?”
אם במקום השיפוטיות והביקורתיות תתמקדו במה טוב בדבר שקרה ובלמידה שניתן להפיק מהמצב תצליחו להעניק לילדים שלכם פרספקטיבה רחבה יותר ושוב מגוון של אפשרויות: “אני מבינה שבחרת להשקיע את הכסף שחסכת על דברים שחשובים לך ויחד עם זה יש דרכים נוספות להשתמש בכספים שלך. איך לדעתך תוכלי בפעם הבאה להשקיע את הכסף שלך בצורה טובה עבורך?”
ילדים לא מכירים במגבלות והם מבקשים שוב ושוב את מה שהם רוצים לעצמם. וזה דבר מעולה ונפלא שילדים לא מכירים במגבלות, כי הרי אם הם מרגישים מגבלה וחוסר מסוגלות בשנים הראשונות לחייהם הם לא היו מתפתחים, לא לומדים להתהפך, לדבר, לזחול, ללכת. הרי אם ילד היה נופל על הישבן בפעם הראשונה שהוא נעמד על רגליו ולא מנסה ללכת שוב בשל תחושת כישלון הרי אף אחד מאיתנו לא היה הולך, אלא כולנו היינו זוחלים. אלא שבילדים יש רצון עז וטבעי ומבורך להתפתח ולהתקדם הלאה. הם יבקשו שוב ושוב את מה שהם רוצים כי זה פשוט חלק מהטבע שלהם.
וכאן לא פעם הורים נופלים למלכודת ה”לא וזהו”. הילדים מבקשים שוב ושוב וההורים מתנגדים שוב ושוב כדי לצמצם את כמות הבקשות שלהם. וזה מייצר מעגל קסמים של חוסר אפשרות, של תקרות זכוכית וצמצום.
ילד שישמע כל כך הרבה פעמים לא ואסור ואי אפשר יגדל להאמין שזו המציאות ואכן אי אפשר לקבל יותר ממה שנראה לעין.
אני ממליצה להורים שאיתם אני עובדת לאמץ הנחת בסיס אחת חשובה: ההנחה היא שהכל אפשרי!
הכל אפשרי ויש מספיק כדי לענות על כל הבקשות והתשובות לכל השאלות קיימות. אז כדי שלא ניפול ללופ הסגור של בקשה מהילדים ומענה שלילי הייתי מציעה לכם להשתמש בשלוש שאלות מובילות ומקדמות:
מה כן אפשרי? מתי זה אפשרי? באיזה אופן זה אפשרי?
אם הילד שלי רוצה עכשיו לצפות בטלוויזיה והשעה היא שעת השינה שלו ואם הילדה שלי רוצה בובה נוספת וזה לא בסדר העדיפויות שלי נחליף את התגובה האוטומטית לא ,לא עכשיו, אחר כך, אי אפשר ב: אפשר.
מה כן אפשרי? אפשר לצפות ,אפשר במקום לצפות בטלוויזיה לקרוא ספר עם אמא או אבא, אפשר לשחק עם הבובות הקיימות. כך מהר מאד אנחנו משנים את ה”לא” המוחלט והאוטומאטי בשפה שמשדרת שהדברים אפשריים.
מתי זה אפשרי? אפשר מחר בשעות אחר הצהריים לצפות בטלוויזיה, אפשר להכניס את הבובה לרשימת המתנות שאת רוצה לכבוד יום ההולדת שלך
באיזה אופן זה אפשרי? אפשר למשך רבע שעה לדחות את שעת ההשכבה ולצפות בכל זאת עכשיו- כן, גם זאת אפשרות שאתם תתגמשו פעם בכמה זמן ותתנו דוגמא שליכולת להפגין גמישות. כמובן בהינתן שזה בכפוף לערכים ולכללים המנחים בבית. אפשר לדחות קצת את הכנת שיעורי הבית כדי לצפות רבע שעה בטלוויזיה. אפשר לבקש את המתנה ממישהו אחר למשל מסבא וסבתא, אפשר לחסוך כסף ולהשתמש בו כדי לקנות את המתנה הנוספת והאמינו לי ילדים יודעים היטב איך להשיג את מקורות המימון שלהם ואם הם לא יודעים גם לזה ניתן לחשוף אותם.
העיקרון המוביל הוא שהכל אפשרי, כולל לשנות את תבניות החשיבה שלכם ההורים ואת השפה שלכם.
כשהורים מבינים שהם יכולים לחולל את השינוי בכוחות עצמם, כשהם מבינים שהם יכולים להיות המאמנים של הילדים שלהם וסוכני השינוי, כשהורים מתחילים להשתמש בשפה מקדמת במקום בשפה מצמצמת ומאמצים ביטויים המרחיבים את טווח האפשרויות הורים מגלים שהם מסייעים לילדים שלהם להבין שהכל נגיש ואפשרי להם.
מכאן אני מקווה שהבנתם שאין כל סתירה בין הצבת גבולות לבין פיתוח תודעה של מסוגלות וחיזוק דימוי עצמי חיובי דרך שפה חיובית ומקדמת. את הגבולות הציבו במקומות של סכנת חיים, של הגדרת סדר חיים בבית, התנהלות מסויימת שלאורה אתם פועלים כמשפחה ויחד עם זה השאירו מקום לגמישות, לפתיחות ולאפשר לילדים שלכם את הרצונות שלהם תחת הסדר הזה.
תהליכי החשיבה שלנו והשפה שאנחנו נוקטים בה הם כלים בעלי חשיבות גבוהה כדי לממש ולבסס את פיתוח תפיסת המסוגלות, הבטחון העצמי והדימוי העצמי של הילדים שלכם.
זה בידיים שלכם הורים ויש לכם יכולת לחולל שינוי ממשי בשפה שאתם נוקטים בה ודרך זה לשנות את תבניות החשיבה שלכם כלפי עצמכם וכלפי הילדים שלכם. ועל ידי זה להבטיח להם עתיד טוב המבוסס על תחושת מסוגלות גבוהה ודימוי עצמי של ילד/ אדם שיודע שהוא מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה ולהשיג כל מה שחשוב לו.
נ.ב. אנחנו ממשיכים במבצע הקיץ המיוחד ואתם נהנים מ70% הנחה על הערכה להעצמת דימוי עצמי להורים וילדים. (המבצע בתוקף רק עד 30 ליוני)
כל הפרטים על הערכה בקישור הבא:
http://nightwhispers.ravpage.co.il/SEKit
אודות המחברת:
אינסה קליינמן- מומחית להעצמת ילדים ולדימוי עצמי מנצח. מייסדת שיטת לחישות לילה להעצמת ילדים הנעזרת במנגנונים הטבעיים של המוח והגוף על מנת להוביל לשינויים רגשיים והתנהגותיים רצויים בזמן קצר ביותר עם תוצאות מוכחות. בעזרת התהליך הקצר והאפקטיבי סייעה בשנים האחרונות לאלפי משפחות וילדים להגמל מהרטבת לילה, התלכלכות, לשפר את הדימוי ובטחון העצמי,להתגבר על פחדים וקשיים רגשיים והתנהגותיים מהם הילד סובל, להרגיע תוקפנות כלפי הסביבה, לשפר יכולת התארגנות וריכוז ועוד.
לפרטים נוספים על הקורס המלא ללימוד השיטה הייחודית לחצו כאן: http://nightwhispers.ravpage.co.il/parentingsecrets
לאורך חיי גדלתי עם תחושה עמומה של עצב שליווה אותי. גדלתי כבת בכורה ואחראית להוריי שהיו דור שני לניצולי שואה ובביתי חיה איתנו לסירוגין סבתי.
סבתא שלי, אמא של אימי, הייתה אישה עצובה מאד ולא צריך לחוות השואה ממקור ראשון כדי לדעת כמה זה נורא לאבד את כל המשפחה. היא איבדה את הכל. את חמשת אחיה, את ההורים שלה, את הארוס שלה שהיא עמדה להינשא לו והיה אהבת חייה.
היא חזרה מהמחנה שבר כלי פיזי ורגשי וכל חייה נשאה על עצמה את האשמה החמורה: למה היא נשארה בחיים והם לא.
מרגע שהוריי עלו לארץ ישראל, בגיל שנתיים וחצי, גדלתי עם הסבתא הזו והכרתי את כל הסיפורים העצובים האלה היטב. ולכן הייתי רגילה להיות עצובה. הכרתי את עצמי כאדם שיש לו מצבי רוח ונטייה לבכי ולעצב וכך חייתי את חיי.
היה לי מובן מאליו שכיוון שזה סיפור חיי אז כך הדברים צריכים להראות. לא הייתי מרוצה מכלום, לא הייתי שמחה כמעט מכלום וקיבלתי על עצמי תקופות ארוכות של פשוט להתבוסס בצער על מציאות החיים שלי.
לא משנה כמה אובייקטיבית היה לי טוב, בתוך תוכי היה מקום שלא היה מרוצה מזה. והייתי מלאה בסיפורים ותירוצים למה המצב שלי לא טוב. כשהיו אומרים לי תראי כמה זה נפלא וזה נהדר הייתה לי תשובה מוכנה מראש: “כן, אבל…” ובעצם ביטלתי את כל המראות ששיקפו לי שהדברים בסך הכל טובים.
שלא תבינו לא נכון, היו לי ימים נהדרים ותקופות טובות אך אלו היו קצרים ביחס לתקופות שבהן חוויתי בעיקר פיקפוק בעצמי ותחושה עמוקה של עצב וצער.
לפני שנתיים בדיוק חל מהפך אדיר בחיי ובתפיסה שלי. סבתי השנייה, אימו של אבי נפטרה.
כמעט בת 90 הייתה במותה, וגם היא חיה חיים לא פשוטים, גם היא שרדה את השואה וחזרה לחיים ללא המשפחה הענפה שהייתה לה. היא חזרה לעיירה בה גדלה, נישאה וילדה שלושה בנים. החיים היום לא קלים בכלל, לא היה אוכל והם סבלו עוני וחרפת רעב.
ויחד עם זאת היא הייתה תמיד עם חוש הומור מצויין, מלאת תושיה, דעתנית, מפולפלת ושמחה.
זכיתי לחיות צמוד אליה רק עד גיל שנתיים וחצי, אז בחרו הורי לעלות לארץ והיא החליטה להגר לארה”ב. בשנתיים האלה נקשרה נפשי בנפשה. היא טיפלה בי המון. המיתולוגיה מספרת שלא רציתי לאכול ולכן הייתה מאביסה ומפטמת אותי כמו שפיטמה את האווזים שגידלה בחצר שלה.
בשנים הארוכות שגרנו בארץ והיא וסבי בארה”ב יצא לנו להפגש אחת לכמה שנים אבל אהבתי אליה רק גדלה כל הזמן.תמיד היה לה משהו חכם ומצחיק להגיד על החיים ותמיד היה תבשיל מעולה על הכיריים.
היא ידעה היטב לנג’ס שאתחתן כבר, לשמוח כשהתחתנתי, לנג’ס שאעשה ילדים כבר, למה אני לא אוכלת מספיק (היא עבדה כל כך קשה לבשל רק בשבילי), מתי אסיים את הלימודים, מתי אבוא לבקר, למה להגיע לניו יורק ולהתארח במלון אם יש את הבית של סבתא, לחבק, להאכיל, לפנק, לכוון, להביע את דעתה על כל נושא והכל באהבה ובהמון הומור.
בשנים האחרונות טיפלה בסבי שחלה באלצהיימר והוסיפה להיות חזקה ואנרגטית כתמיד. אבל עם מותו של סבי משהו בניצוץ השמח בה כבה. גופה התעייף והיא הפכה מכונסת בעצמה ופזורת דעת. בפעמים האחרונות ששוחחנו אמרה לי במילים סתומות אך ברורות: ככה אני לא רוצה יותר לחיות.
ב27 ליולי 2013 בשעות הצהריים קיבלתי טלפון מאחותי ולפי הרעד בקול ידעתי מה היא הולכת להגיד. “סבתא נפטרה”.
לא היה הרבה זמן לצער באותו אחר צהריים עם שני בנים קטנים ושמחים שרצו להמשיך לשחק בחצר. אך בערב התפנתי לחשוב, להרגיש ולהזכר והדמעות לא הפיקו לזרום כמה ימים לאחר מכן.
הימים הבאים היו ימים של עצב ותמיכה באבא שלי על לכתה. במהלך ימי השבעה התכנסו קרובים רבים מכל רחבי הארץ שבאו לנחם ולספר חלק מסיפור חייה. אלה היו ימים של אהבה ללא תנאי ושל תגליות חשובות.
אחד הדברים שכל האורחים סיפרו שוב ושוב זה על חוש ההומור המיוחד של סבתי, על הגישה האופטימית שלה לחיים, על כך שגם כשלא היה מה לאכול היא המציאה משהו והייתה מאכילה לא רק את ילדיה שלה אלא גם את ילדי השכנים והקרובים.
היא תמיד הפיחה שמחת חיים בכל מה ומי שהיה סביבה.
לפתע זה היכה בי: שתי הסבתות שלי חוו את השואה בצורה האיומה ביותר שניתן. שתיהן איבדו הכל וחזרו לחיים של דלות, עוני וקשיים.
אז איך זה שאחת בחרה לכאוב ולחיות חיים של עצב והשנייה בחרה לבחור בחיים של צחוק ושמחה?איך זה ששתי נשים שחוו בדיוק את אותן הנסיבות האיומות בחייהן עשו בחירות חיים שונות כל כך?והמסקנה שהגעתי אליה היא שאם להן הייתה זכות הבחירה באופן בו הן מתייחסות לחיים אז בעצם גם לי יש!
הבנתי שכל הסיפורים שסיפרתי לעצמי במהלך חיי הם בטלים ומבוטלים.
הבנתי בראשי, בליבי וברוחי שהבחירה להיות שמחה בכל רגע ורגע בחיי היא שלי ורק שלי.
זה היה מהפך תודעתי והתנהגותי שההשפעה שלו מהדהדת גם היום- בבחירה שלי לפתוח כל בוקר בהוקרות תודה, בבחירה מודעת בשמחה כדרך חיים מקדמת ועצמתית, בהחלטה שלי למצוא את החיובי והמצחיק בכל מצב.
ותראו את הקסם הזה, מרגע שאני בחרתי לחיות חיים של שמחה מודעת כך גם הילדים שלי. הם קמים בבוקר עם חיוך וצחוק ומבלים את אחר הצהריים שלהם בשמחה ביחד.
זו כנראה הירושה הכי נפלא שסבתי תרמה לי ולדורות הבאים במשפחתנו.
לא אשכח את שתי סבתותיי לעולם, ליבי ונפשי מלאים בהן ובדברים הטובים שהעניקו לי בחייהן.אני
אסירת תודה על התובנות שקיבלתי משתיהן.
אני אסירת תודה על הדבר הכי טוב שהעניקה לי אימו של אבי עם לכתה.
בחירה בחיים של שמחה.
שבוע גדוש פעילויות היה בלחישות לילה ואחד השיאים המרגשים הוא הכתבה הבאה שהתפרסמה במגזין חיים אחרים.
ענבל דרור, הכתבת, יצאה לחקור את נושא הבטחון העצמי והדימוי העצמי. במחקר שלה היא הגיעה אלי לשיחה על כיצד ניתן כבר מגיל צעיר לטעת בילדים תחושה של בטחון ולחזק את הדימוי העצמי על ידי שימוש בכל עקרונות השיטה:
1. המטפל הטוב ביותר לילדים הם ההורים שלהם
2. על מנת שילדים יחוו העצמה גם ההורים צריכים וראויים לחוות העצמה ותפיסה חיובית של עצמם
3. כל הכלים בתהליך של לחישות לילה מבוססים על הבנה מעמיקה של אופן פעולת המיינד והדרך לחולל בו שינויים מהירים ומתמשכים
לקריאה של הכתבה המלאה לחצו כאן
