בכל פעם שאני נשאלת שאלה מהסגנון של איך לעשות כל דבר שהוא עם הילדים שלנו, איך להתמודד
איתם בכל מני סיטואציות, איך להגיב אליהם אני מודה שאני מתמלאת עצב גדול.
עצב על הורים שמרגישים את עצמם כל כך חסרי אונים לנוכח אתגרים בהורות שלהם, לנוכח בעיות עם הילדים, לנוכח כל בעיה שצצה בבית.
אמא חסרת אונים לנוכח המריבה של הילדים
ביננו, להורים שלנו זה היה רבה הרבה יותר קל. הדברים היו מאד ברורים, הכל היה שחור ולבן.
ילד שהתחצף להורים שלו קיבל עונש במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב גם סטירה או מכות בטוסיק.
הקומיקאי רשף לוי מתייחס לעיניין הזה במופע הסטנד אפ שלו. הוא מספר שאביו היה מהדור הישן של ההורים ואם היו לרשף בעיות עם היכולת של המוטוריקה העדינה שלו, מה שהיה מחייב טיפול של מרפאה בעיסוק, אביו היה מעדיף לכרות לו את האצבעות. זה נשמע אולי נורא כשאר אני כותבת את זה, אבל זה ממש מצחיק בהופעה שלו (הייתי שם בעצמי וזה היה מאד מצחיק).
ואני חושבת שהדבר הזה שרשף לוי מדבר עליו הוא מאפיין של הרבה מאד הורים מהדור הישן, שם לא היו חכמות וילדים היו אמורים להיות מחונכים, צייתנים וממושמעים. כל חריגה מההתנהגות רצויה הייתה מתקבלת בכעס רב וללא שרות כמעט.
האמת היא, שרבים מאיתנו, שהם הורים היום, חווינו הורות מהסוג הזה, מהסוג הישן, המחמיר, המעניש והקשוח במיוחד. וחלק מההורים שאיתם אני מדברת נושאים גם צלקות של הכאב של היחס שהם קיבלו מהוריהם, הרבה פעמים בתחושה של חוסר צדק, או חוסר פרופורציה בין ההתנהגות הלא רצויה לבין העונש שהתקבל.
וייתכן שחלק מכם כבר בעודכם קוראים את המילים הללו, מרגישים תחושה של הזדהות עם מה שאני כותבת כאן. הרי אני בסך הכל מתארת תופעה שרבים מאד נתקלו בה בילדותם. הייתה אפס סבלנות להתנהגות שהוגדרה לא רצויה והייתה ציפייה שהילדים יהיו “ילדים טובים” שעושים את כל מה שהוריהם אומרים להם לעשות, וכל התנהגות אחרת תענה בצורה חמורה מצד ההורים.
זו הורות שמנסה לייצר משמעת דרך שליטה בכל הבטיי החיים של הילדים, במחשבות שלהם, ברגשות שלהם, בהתנהגות שלהם ודרך כך לייצר ילדים במרכאות מושלמים, המסבים נחת להורים שלהם. וכל דבר אחר הוא מעמסה על ההורים, הוא מהווה קושי לילד ולהורים. כי אין דבר כזה ילדים מושלמים על פי סטנדרטים של אחרים. יש פשוט ילדים שהם נהדרים ונפלאים כפי שהם.
זו למעשה הורות הפרדיגמה הישנה. לשמחתנו בשנים האחרונות התחיל שינוי משמעותי בפרדיגמה הזו. המומחים הגדולים ביותר בתחום מתייחסים היום הרבה יותר לרווחה הרגשית של הילדים ויחד עם זה במציאות היומיומית רוב ההורים עדיין נוהגים לפי הפרדיגמה הישנה.
הענשה, כעס, צעקות, ציפייה לצייתנות. וגם אם במודע רוב ההורים אינם רוצים לנהוג בדרך הזו הרי שבפועל ההתנהגות הזו, ההורות הזו זה סוג ההורות שהם חוו מההורים שלהם כשהם היו ילדים. סוג כזה של הורות נצרב בהם ובמיינד שלהם משחר הילדות של ההורים של היום. ולכן המון הורים מוצאים את עצמם במאבק.
הם רוצים לאמץ לעצמם דפוסים של הורות מעצימה, הם רוצים לפעול בכל רגע ורגע מתוך מודעות, מתוך שליטה ברגשותיהם כדי להעצים את הילדים ולחוש את השליטה שיש להם ברגשותיהם עצמם.
ועם זאת הם ממשיכים לחזור לאוטומאטים שלהם. מציאות החיים, העבודה, הקריירה, הזוגיות, המרדף האינסופי מאלצים את ההורים להיות מוצפים בכל הרבה מידע ומשימות שהם מוצאים עצמם נסחפים לאוטומאטים התנהגותיים ישנים במקום להתמיד ביצירה של הפרדיגמה ההורית החדשה.
בצעידה הזו לאחור, בנפילה לאוטומאטיים, בפעולה בלי מודעות הורים למעשה מכאיבים לילדים שלהם. המחקרים העדכניים ביותר בתחום מראים שכל ילד וילדה חווים עונש, סנקציה ואפילו מה שהיום מאד מקובל, פסק זמן, ילדים חווים את זה ככאב פיזי. במחקרים בדקו מה קורה במוח של ילדים ששולחים אותם לפסק זמן. ומצאו שאותו איזור שאחראי על כאב פיזי נכנס לפעולה. זאת אומרת שהם חווים את זה כאילו הם חטפו מכה.
ולא סתם ילדים בוכים ונעלבים כששולחים אותם לבד לפסק זמן.
הורים מוצאים עצמם מבולבלים לגמרי עם העיניין הזה, איך זה שהם משתמשים בכלי של פסק זמן והילדים עדיין חוזרים להתנהגויות הקודמות שלהם, איך זה שההורים מענישים או צועקים או כועסים או מונעים דברים והילדים עדיין חוזרים להתנהגויות הקודמות שלהם?
הילדים הם בדיוק כמו ההורים מונעים על ידי תבניות מחשבתיות ואם ההורים לא יחוו שינוי גם הילדים ישארו באותן התנהגויות. זה קורה כי הילדים בהתנהגויות שלהם מעבירים מסר להורים וההורים צריכים לשמוע את המסר הזה גם ביחס לילדים וגם ביחס לעצמם. ועם המסר הזה הם יכולים לפעול קדימה ולהמשיך לשנות את הפרדיגמה ההורית להורות מודעת, מעצימה, שלומדת ומתפתחת כל הזמן. גם לטובת ההורים וגם לטובת הילדים.
המודל הישן של ההורות התייחס לילדים כאל יצורים שיש לחנך ביד קשה, הגישה של ההורים הייתה שהם סמכות עליונה ומוחלטת ובלתי ניתנת לעירעור וכל עירעור נתפס כחוצפה וחוסר כבוד.
הורי הפרדיגמה הישנה מצפים לצייתנות והם ישתמשו במשפטים מוחלטים כמו: זה מה שחלטתי וככה זה יהיה, כמה פעמים צריך להגיד לך? אם לא תעשי כמו שאני אומרת אז…(וכאן יבוא העונש בדרך כלל), לך עכשיו לחדר שלך לחשוב על מה שעשית. ואם חלק מהמשפטים האלה נשמעים לכם מוכרים זה כי אתם גדלתם תחת הורות מהפרדיגמה הישנה, שהיא הורות שיפוטית, ביקורתית, שדורשת משמעת דרך שליטה והענשה. ואלה הורים שלמעשה מכאיבים לילדים שלהם, לאותם אנשים שיקרים להם יותר מכל.
אבל רוב ההורים היום כבר לא מעוניינים לעבוד לפי הפרדיגמה הישנה ומה שקורה, זה שהם מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן.
מצד אחד- הרצון לייצר סדר בבית ותקשורת שתוביל את הילדים לשתף פעולה ולהתנהג בצורה נאותה בבית ומסגרות החינוכיות.
מצד שני- המודל הישן שבו יש ענישה מחמירה כבר לא מתאים יותר והורים רבים רוצים מודלים של העצמה, שיתוף פעולה ותקשורת חיובית.
אבל בתוך הקונפליקט הזה בין שני הצדדים הללו, המון הורים הולכים לאיבוד.
מרגישים חסרי אונים ולא בטוחים מה דרך התגובה הנכונה במצבים שונים עם הילדים שהם. מה באמת נכון לעשות? איך באמת נכון להגיב?
ואם הילד מתחצף אז אולי הוא עבר את הגבול, ערער על הסמכות של ההורים או שאולי הוא מרגיש כל כך רע עם עצמו שהוא מוציא מילים רעות שמבטאות את התחושה הפנימית שלו.
ואם הילדה לא מקשיבה בקולי אז אולי היא ממש מגזימה ואולי היא רק משקפת לי בקשה עמוקה מעומק נשמתה, לקבל קצת יותר הקשבה כלפי הצרכים שלה.
אבל אני כאמא, לא ממש יודעת מה לעשות עכשיו כי ניסיתי את שני הצדדים של הקשת ולא ממש ראיתי תוצאות עם זה… איזה בלבול!
מי שמכיר אותי ואת התפיסה שלי יודע שאני החלפתי פרדיגמה לחלוטין ואני מאמינה בהורות מעצימה עם מסגרת פעולה מכבדת לילדים, וכל פעולה מגיעה ממקום של העצמה גם להורים וגם לילדים במקביל.
כששואלים אותי שאלות בסגנון של “הוראות הפעלה” לילדים, אני מלאה בתשובות שמתאימות לילדים שלי ולהורות שלי ולכן אני זהירה ביותר במתן עצות להורים.
אבל יש לי דרך אחרת, שאותה אני אוהבת ללמד הורים. דרך שבה כל הורה יכול לחזור לבטוח בכישורים הפנימיים שלו, למצוא את התשובות בעצמו ובעצמה ופתור את הבעיות ממש בקלות ובמהירות.
אחד הכלים בשיטת לחישות לילה להעצמת ילדים הוא כלי המאפשר להתבונן לתוך נפשם של הילדים שלנו ולהבין את המניע העמוק ואת הבקשה החבויה בתוך ההתנהגות של הילדים, בצורה לא שיפוטית שמאפשרת מציאת פתרון בדרך מעצימה לשני הצדדים.
אם אתם מרגישים שכלי כזה יכול להעשיר את ההורות שלכם ולאפשר לכם לחולל שינוי דרמטי בהתנהגות של הילדים שלכם, אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לשיעור אינטרנטי חינמי ומיוחד שאני עורכת ביום רביעי, 24 לינואר, בשעה 21:00.
השיעור הוא חינמי אבל דורש הרשמה מראש כי הוא מוגבל רק ל1000 נרשמים.
לחצו כאן עכשיו להרשמה לשיעור המיוחד
חשוב לציין שכל מי שנרשם להדרכה המיוחדת הזו, מקבל גישה לסדרת סרטונים שמעט מאד נחשפו אליה שנקראת: שלושה מיתוסים של הורים, איך לנפץ אותם כדי לגדל ילדים שמחים (והורים שמחים גם כן).
מהרו לשריין את המקום שלכם בהדרכה בלחיצה כאן
