תמונה אחת של בני שלא אשכח שינתה את הכל בחיי

למחרת בדרך לעבודה בבוקר שמעתי את השיר הזה. והמראה של הבן שלי עומד מבוהל, עם הידיים על האזניים התפרץ בתוכי יחד עם הבנה שככה אני לא יכולה להמשיך.
לא יכול להיות שאני רוצה שהילד שלי ילמד לווסת את הרגשות שלו ואני לא מצליחה לווסת את שלי, לא ייתכן שנועדתי לחיות את חיי בתחושה של חוסר אונים, לא יכול להיות שהקטנצ’יק הזה, בסך הכל חי שלוש שנים, צריך לראות את אמא שלו צורחת בחוסר שליטה מוחלט.

זה היה היום שבו התחלתי לשאול שאלות את עצמי, זה היה היום שבו התחלתי לחפש מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לו ולי, מה הם הדברים שאני, כאמא שלו צריכה לעשות.

הבכי המטלטל הזה בדרך לעבודה הוא מה ששינה את הכל עבורי.
מאז לא הפסקתי ללמוד, קראתי כל מה שיכולתי והצטרפתי לעוד קורס ועוד הכשרה כדי לקבל את הכלים לטפל בבן שלי בבית.
שנה אחר כך, ברגע של התעוררות, נולדו לחישות הלילה והשאר הוא היסטוריה.

האמהות שלי היא תהליך של גדילה, התפתחות, למידה.
לא רק הילדים שלי גדלים, אלא גם אני.
הבנתי שבהורות אין אפשרות לקפוא על השמרים, כי הילדים שלי מתפתחים תמיד ויש להם צרכים חדשים. ואני מחוייבת ללמידה כל הזמן. כל הזמן.

ואני מחוייבת ללמד את כל מה שאני יודעת ולהעביר הלאה. כדי שעוד אמהות ידעו שהכוח בידיים שלהן והן יכולות לצאת ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה במצב, שליטה ברגשות ובהתנהלות שלהן.

ממצב של פחד, כעס והאשמה, למצב של אהבה, שמחה והרמוניה.

לפני השנה החדשה אני רוצה להציע לכן אמהות יקרות לחשוב על דבר אחד שאותו אתן רוצת לעשות אחרת, דבר אחד בבית שעליו אתן רוצות לקחת שליטה, שהשנה הדבר הזה יתנהל בדיוק כפי שאתן רוצות.
תכתבו את זה, תכתבו בדיוק איך זה נראה, איך אתן מרגישות כשהחלום שלכן מתגשם, מה אתן רואות, מה אתן שומעות, מה אתן חשות פיזית בגוף.
תכתבו את זה לפרטי פרטים. איפה אתן נמצאות ועם מי, מה אתן אומרות ומה אומרים לכן.

תכתבו ותרגישו כאילו זה כבר קורה עכשיו.

תכתבו ותרשו לעצמכן לדמיין את התסריט הכי טוב שאפשרי עבורכן, עבור הילדים, עבור המשפחה.

השנה הזו תהיה השנה שאתן בוחרות איך היא תיראה, איך אתן תתנהגו, מה יקרה בה.

בשנה הזו אתן תקחו את המושכות לידיים ותגלו שהכל בשליטה שלכן.

ואם אתן מרגישות אמיצות והלב שלכן פתוח, אני מזמינה אתכן לשלוח לי את מה שכתבתן.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה.

באהבה,

אינסה