"אני לא הולך לבית הספר הזה" על קשיי הסתגלות ועוד

לא בכיתי הבוקר אבל הלב שלי בכה.
ערן קם בבוקר ואמר: אני לא הולך היום לבית ספר. אני לא מבין כלום. לא הולך.
ואנחנו עודדנו אותו במילים והמשכנו בהדרגה בשגרת הבוקר.
ואז הגיע הזמן להכנס לאוטו ושוב הוא אמר: אני רק נוסע איתכם, כדי לא להיות לבד בבית, אבל אני לא הולך לבית ספר הזה.
ושוב הוא קיבל חיבוק וליטוף ומילים של אהבה והבנה ועם זה גם טון נחוש שבו ביטאנו שברור לנו שיהיה לו טוב, ושהוא יהנה בסופו של דבר.
אולי היום, אולי בעוד שבוע.
הוא יכיר וילמד ייהנה, גם אם עכשיו זה מבלבל, וקשה וחדש לגמרי ואולי גם קצת בודד.

וכאן כבר הלב שלי קצת נצבט, כי דמיינתי אותו יושב בכיתה, עטוף מילים לא מוכרות, ילדים לא מוכרים וסביבה זרה והזדהתי כל כך עם הפחד הזה.
הבדידות הזו שיש בזרות.

 

 

 

 

 

נסענו לנו בדרך היפהפייה המובילה לבית הספר המיוחד כאן על האי.
וראינו דברים מעניינים בדרך.

כשהגענו לחנייה של בית הספר ערן סרב ללבוש את חולצת בית הספר.
"לא צריך" הוא אמר "אני לא הולך היום לבית ספר".
שוב מילים של עידוד ואמפאטיה, הרבה סבלנות ואז הוא לבש את חולצת בית הספר וצעדנו יד ביד לכיתה.

ככל שהתקרבנו לכיתה הוא חזר ואמר שהוא לא נכנס לכיתה ואכן כאשר הגענו הוא סרב לחלוץ את נעליו. (בבית הספר הזה לא נכנסים לכיתה עם נעליים)

הקול שלו הפך לבכייני והוא אמר אני לא נשאר כאן.
ואני המשכתי בקו הסבלני, אבל הלב שלי היה קרוע.
זכרתי את מה שהבטחתי לעצמי, להפרד בקלילות ובמהירות על מנת לטעת בו תחושת בטחון שזה הדבר הטוב ביותר עבורו.
ובכל זאת נשארתי עוד קצת.
לעוד חיבוק.
לבסוף המורה חיבקה אותו ואני יצאתי אל עבר החנייה.
הלב שלי היה כבד מאד.

שאלות מנוגדות ומחשבות סותרות מילאו אותי.
האם זו נתפסת אצלו כנטישה, אולי אני פוגעת בו, כמה שינויים הילדון הזה חווה בשנים האחרונות, הוא כל כך אוהב את המוכר והקבוע ושוב נכפים עליו שינויים.

וכך עוד מחשבה ועוד מחשבה.

והלב מצטבט והולך…

עד ש… כן תמיד יש עד ש…
עד שהחלטתי שזה הזמן להפסיק להקרין על ילדי את הפחדים שלי, את הכאבים שלי.
אחד הדברים הכי פוגעניים שהורים עלולים לעשות, זה לא לבטוח בילדים שלהם וביכולות שלהם.
זה ממש לשלוח מסר לא מודע לילד: אני לא סומכת עלייך שתסתדר.

זה פשוט לייצר את התדר הלא נכון בתקשורת הלא מודעת בין הורה לילד.
וזה מה שעשיתי הבוקר במשך כמה שעות עד ש…

עד שהחלטתי להפוך את המחשבות שלי ואת התחושות שלי ביחס למחשבות.
פתאום ממש בשבריר שנייה הכל השתנה מבחירה מודעת.
כבר לא חשבתי על הבכי של הבוקר אלא רק על העצומות של הילד הזה שבאמת עבר המון שינויים ורק הלך והתחזק מהם.
פתאום ראיתי אותו כאדם בוגר המספר לחברים שלו, במהלך טיול בדרום אמריקה, על איך השינויים שהיו בחייו והטיולים שלו עם ההורים איפשרו לו לחוות חיים מאד מגוונים.
שכל החוויות האלה העשירו אותו וחיזקו אותו.
וככל שדמיינתי עוד ועוד את ערן העתידי, הבוגר המאושר כך הלכתי אני עצמי והתמלאתי באושר.

ברבע לארבע הלכנו לאסוף את הילדים.
ערן פרץ החוצה מהכיתה בחיוך גדול ורץ אלי בזרועות פרושות לחיבוק.

"אמא זה היה יום כיפי, הרכבתי בלגו חללית עם טילים מיוחדים. זה היה היום הכי כיפי."

וזהו… זה הכל, מחשבות ורגשות חיוביים כלפי הילד שינו את כל מהלך היום שלי ושלו.

וכיוון שהכלים האלה כל כך עצמתיים ומשני חיים אני הולכת לערוך שיעור בו אדבר על האופן בו הכלים הללו יכולים לעזור לילדים נוספים גם בתקופת ההסתגלות ובכלל בקשת רחבה של אתגרים רגשיים והתנהגותיים.

אם עדיין לא נרשמתם לשיעור האינטרנטי שאני עורכת בראשון, 10 לספטמבר, בשעה 21.00 אז עכשיו הזמן.
לחצו כאן להרשמה לשיעור המיוחד:
http://nightwhispers.ravpage.co.il/SpecialLessonSep2017
ובתמונה זה ערני המתוק ברגע מקסים במהלך החופש הגדול

הסיפור של החיים המושלמים שלי בתאילנד

**אזהרה פוסט אישי- אני מבקשת שתקראו בלב פתוח***
אז עברנו לגור בתאילנד, ואנחנו חיים בחופשה, ומעלים תמונות מהממות והכל נפלא אצלנו, נכון? אז זהו, שזה ממש ממש לא נכון 😣

כן יש רגעים נפלאים, התרגשות, מראות יפהפיים, כמו שניתן לראות בתמונה, יש מפלים, וחופים, ואיים, ושייט, חברים, הרפתקאות, ים, בריכה, אוכל טעים ובתוך כל זה יש גם הרבה מאד קשיים.

חוף טרופי בתאילנד

החל מגעגועים, ממש ממש חזקים, למשפחה האהובה שלנו, לסבים ולסבתות, לאחים ובני דודים ובכלל. געגועים לחברים טובים שממש צובטים חזק.
והמשך בכאבי הסתגלות והשתלבות בבית חדש, עם שפה חדשה, עם בית ספר חדש, עם חברים חדשים.
וכן, החלק הכי כואב הוא הקושי של הילדים.
שמחפשים את המקום שלהם מחדש.
שצריכים להגדיר את עצמם מחדש.
שצריכים להכיר הכל מאפס.

בית חדש שצריך להכיר ולהתרגל אליו.
מיטה חדשה, מקום חדש למשחקים, לספרים, לתיק בית הספר.
בית ספר חדש עם כללים שונים לגמרי, עם שפה לא מוכרת.
ילדים חדשים שחלקם כבר מגובשים בחבורות והילדים צריכים למצוא את החברים שלהם ולהשתלב, או שלא להשתלב.

הבן הצעיר שלי (בן 7) חווה את המעבר בצורה לא פשוטה.
מדי לילה הוא מתעורר ומגיע למיטה שלנו- מה שלא קרה כבר כמה שנים טובות.
הוא מגיב בתלותיות יתר לאחיו הגדול, מחבק אותו מדי, נצמד אליו מדי,
ואפילו מציק לא מעט, כדי לקבל את תשומת הלב של האחיו הגדול.
הוא קצת ביישן בסביבה חדשה ואז הוא נסגר והופך להיות פאסיבי ומחכה שהחברים יגיעו אליו.
לחילופין כאשר הוא חש תיסכול גדול הוא עלול להתפרץ בזעם, להציק למי שלא מתייחס אליו ואפילו להכות (אחיו הבוגר הוא הקורבן העיקרי לכל אלה).

וגם אני מרגישה לפעמים חסרת אונים וכואבת את הקושי שלו.
ולפעמים אני מרגישה תלושה מהמקום שלי, מהנוחות שלי ומההרגלים שלי, עם ובלי קשר למה שהילדים חווים.

לקח לי כמה ימים של צלילה לעצב ובלבול ביחס למעבר.
עברו לי אפילו מחשבות על כך שאולי נחזור לארץ.
נתייחס למעבר הזה כאל חופשה נחמדה ופשוט נחזור.

ואז עשיתי בחירה חשובה, לי ולמשפחה שלי.
אני אמצא את הדרך להתמודד.
אני כאן כדי להשאר ולהפיק את המיטב.
אני הולכת להעזר בכל הכלים שיש לי כדי לאפשר שנחווה את המעבר הזה בצורה המיטיבה ביותר האפשרית לכולנו.

כי זה שפיתחתי את שיטת לחישות לילה לא אומר שהחיים שלי עברו להיות משהו מושלם, חלק נטול בעיות לנצח.
אלא שפיתחתי וגיבשתי סדרה של כלים מופלאים שמאפשרים לי להתמודד טוב יותר בכל פעם שמתעוררים האתגרים.

אחד הכלים בוחן לעומק את השיקוף ביננו לילדים.
אם הילד חווה קושי, מאיפה בתוכי זה מגיע, מה האתגר שאני מתמודדת איתו.
אחד הדברים הכי בולטים כאן היו שהבן הצעיר שלי פשוט לא שיחרר את הבן הבכור, הוא פיזית קפץ על אחיו הגדול ונצמד אליו ברמה שהבכור התלונן שזה מציק לו.

ובכל פעם שביקשנו מהצעיר שיתחשב באחיו הגדול, הוא נראה כאילו הוא ממש רוצה. הוא רוצה להיות הילד הטוב, הוא רוצה להתנהג בצורה שאחיו יעריך אותו, הוא רוצה להקשיב בקולנו, אבל בשעת המצוקה מתעורר בו משהו כפייתי שגורם לו לחזור להתנהגות הקודמת, זו שמציקה לאחיו ומחבלת בקשר בינהם.

מכירים את זה שהילדים שלנו מבינים את מה שמבקשים מהם והם ממש ממש רוצים להתנהג בדרך טובה, אבל ברגע אחד הם חוזרים להתנהג בצורה שפוגעת הבם ובסובבים אותם. ומיד לאחר מכן הם מצטערים, הם לא התכוונו לעשות רע אבל זה קורה בצורה כפייתית כמעט.

זה כי התפתח בהם אוטומאט מסויים שיש בו תועלת עבורם.
אבל על זה עו נדבר בהמשך.

כי הדבר הראשון שרציתי לבחון הוא מה ממני משתקף בילד הזה.
איפה אני פועלת בצורה קומפולסיבית, איפה אני לא מתחשבת ברצונות של מישהו אחר.
מבלי לפרט ולהעמיק התשובה צפה לי תוך זמן קצר של תרגול ויחד איתה מיד עלתה החלטה נחושה להפסיק עם זה ולתת הרבה יותר כבוד לרגשות ולרצונות של הסובבים אותי, בעיקר בעלי.

ומרגע שהחלטתי גם פעלתי בדרך הזו לאורך כל היום.
באותו היום הבנים שלי חזרו מבית הספר ולפתע הצעיר שאל את הבכור, זה בסדר שאני אקפוץ עלייך?
הבכור ענה: אני מבקש שלא תקפוץ עלי, זה לא נעים לי.
והצעיר קיבל את זה והם המשיכו לשחק יחד בצורה נהדרת.

זו הייתה הפעם הראשונה שהצעיר בכלל שאל ובדק מה יהיה בסדר או לא בסדר לעשות.
זו הייתה הפעם הראשונה שהצעיר התחשב ברגשות וברצונות של אחיו.

המהירות שזה זה עבד היממה אותי והראה לי שוב כמה מהר הכלים התודעתיים של לחישות לילה משפיעים.

ויש דברים רבים ונוספים בהם אני נעזרת כאן כדי לסייע לילדים שלי להתאקלם ולהתגבר על תופעות המעבר שאופייניות לתקופות של התחלות חדשות.

ביום ראשון, 10 לספטמבר, בשעה 21:00 אני עורכת שיעור אינטרנטי חינמי מיוחד, בו אדבר על הכלים מתוך שיטת לחישות לילה שמסייעים להורים ולילדים להתמודד טוב יותר עם שינויים והתחלות חדשות.

אם אתם מרגישים שגם אתם רוצים ללמוד את הכלים היחודיים הללו ולעזור לילדים להתמודד טוב יותר עם האתגרים של השנה החדשה מוזמנים להרשם בלחיצה כאן.

שימו לב, בחדר הוירטואלי יש מקום ל1000 משתתפים ונכון לרגע זה נרשמו כבר קרוב ל300 אמהות.
מניסיון קודם ברור לי שהחדר יהיה מפוצץ ולא לכולם יהיה מקום.
אז ממליצה להרשם מוקדם ככל האפשר ולשריין את מקומכם בהקדם

בלחיצה על הקישור הבא http://nightwhispers.ravpage.co.il/SpecialLessonSep2017

איך להתמודד עם התעודה? התעודה היחידה ששווה להתייחס אליה

שנת הלימודים מסתיימת היום וזה אומר
שילדי בית הספר יחזרו הביתה עם תעודות הסיום
ויש לי שאלה חשובה אליכם:

איך אתם מתכונים לתעודות שהילדים יחזירו הביתה?

האם חשבתם מה הולך לקרות אם הילדים
יחזרו עם תעודה לא הכי טובה?

יש הרבה הורים שהנושא של התעודות מדאיג
אותם מאד והם מגיבים לתעודות לא מוצלחות
באכזבה, בכעס ולפעמים גם בעונשים.

אבל יצא לכם לחשוב על שיטת הענקת הציונים
בבית הספר? על האופן בו מגדירים את ההצלחה
או אי ההצלחה של הילדים?

ברוב בתי הספר (לא בכולם, אבל ברבים מהם)
הציפייה היא שהילדים יתאימו עצמם לסט קבוע
של כללים של התנהלות והתנהגות, וגם כשיש
הרבה רצון טוב לראות את היכולות האישיות של
הילדים זה לא פשוט בשל עומס של חומר שהמורים
צריכים ללמד, ועומס של תלמידים בכל כיתה.

וכן מדרג התיונים הוא מתייחס למבחנים שווים לכולם
כאשר לא כל הילדים נולדו שווים.

והאמת שלא כל ילד חייב להצטיין בכל התחומים.

איינשטיין אמר שכל אדם הוא גאון בדרכו שלו.

האחד מוצלח בשירה ואחרת ממש טובה בחשבון,
אחד בעל יכולת מוטורית מצויינת ואחרת היא בעלת
יכולת חברתית נפלאה.

לא כולם יכולים להיות מצטיינים בהכל כל הזמן
(ואגב, אנחנו, כהורים ואנשים, איננו מצטיינים
בהכל כל הזמן).

זוהי ציפייה לא ריאלית שסתם מכניסה אלמנט של לחץ
וגורמת לילדים לחוש את כל מה שלא טוב בהם במקום
ללמד אותם להתבונן בכל מה שטוב  ומוצלח בהם.

ד"ר ריצ'ארד לאבוי, מדבר בהרצאה המפורסמת שלו
על נושא של הגברת מוטיבציה אצל הילדים על כך
שמספיק שנתמקד בדבר הקטן ביותר בו הילד מצליח
ונדבר רק על זה, וניתן לילד להתנסות רק במקומות שבו
הוא או היא מצליחים וזה לבד יעצים את הילד/ה
ויוביל אותם להרחיב את מעגלי ההצלחה שלהם.

לרגל סיום השנה אני החלטתי להכין לבנים שלי תעודות
הצטיינות בתחומים שבעיני הם החשובים באמת.

לקחתי תמונות שבהם רואים אותם במצבים של הצלחה ושמחה,

צרפתי לקובץ וורד,
כתבתי רק את הדברים הטובים של כל אחד מהם,
הוספתי לבבות אדומים, הדפסתי,
 ועוד מעט, כשהם יחזרו מבית הספר
הם הולכים לקבל, תעודת אמאבא.

בכלל לא משנה מה הציונים שהם יקבלו על ההשגים
שלהם בלימודים בשנה שחלפה.

מה שהכי חשוב לילדים שלנו, כדי לבנות דימוי עצמי גבוה
ותחושת מסוגלות זה שנציין את טוב הלב שלהם,
את שמחת החיים, את היצירתיות, את האהבה שלהם,
את הסקרנות, את את חוש ההומור, את העקשנות (שהיא
ביטוי של נחישות), את הנימוס, את האנרגיה הגבוהה,
את הנדיבות, את הנחמדות, את החברותיות, את ההתחשבות,
את העקביות, את הפתיחות, את הרגישות, את שמחת החיים,
את השאפתנות, את הצחוק, את החיבוקים, את הנשיקות,

את האהבה.

ואתם יכולים לבחור לכם כל אחת מהתכונות האלה או כל
תכונה אחרת שאתם מזהים ואוהבים בילדים וציינו
אותם על כל הדברים הטובים באמת ששוכנים בלבבות שלהם.

זו הדרך היחדיה לאפשר לילדים לקבל את המקום
לביטוי האוטנתי המלא שלהם ולאפשר להם להיות
בדיוק אבל בדיוק מי שהם נועדו להיות.

חופש גדול שמח 🙂
אינסה

נ.ב. את תמונות התעודות העלתי בקבוצת הפייסבוק
אמהות מגדלות ילדים מצליחים

מוזמנים ומוזמנות להצטורף דרך הקישור הבא:

https://www.facebook.com/groups/1215985425102406/

נ.ב.ב ממש בתחילת השבוע הקרוב נתחיל פעילות
קירוב הלבבות שלנו ללבבות הילדים שלנו לקראת החופש הגדול.

הפעילות תתקיים בקבוצה הסגורה שלנו ואתם מוזמנים להצטרף 🙂

למה התקפי הזעם של הילדים שלכם זה הדבר הכי חשוב שאי פעם קרה להם ולכם?

למה התקפי הזעם של הילדים שלכם זה הדבר הכי חשוב שאי פעם קרה להם ולכם?

הסרטון הזה עורר המון תגובות וסקרנות מוזמנים לכתוב לי גם אתם.

כיוון שההרשמה לכנס הסתיימה כבר ממליצה לכם בחום לבדוק את הערכה להעצמת
ילדים שמוצעת בתנאים מדהימים בימים אלה. (ורק עד ה22 ליוני)

לחצו כאן לכל הפרטים

לסרטון מצורפות כתוביות, יש להכנס להגדרות של הסרטון ולאפשר צפייה עם כתוביות.

תופעת השיימינג פוגעת בילדים שלנו

מייל שקיבלתי לא מזמן מאחת האמהות שמשתתפת בתכנית שלי:
 
אינסה יקרה,
​עד היום בכל המיילים ששלחת לי
​סיפרת על השיטה המופלאה שלך
​וחשפת את התוצאות המדהימות,
​שאימהות השיגו בזכות הכלים שלך.​
אבל היום לראשונה,​
ב​פעם הראשונה אני חושפת
פה את הסיפור האישי שלי
​מרבית מכריי לא מכירים אותו כלל.
​גם כי כואב לי לספר על זה
​וגם כי חשוב לי לשמור על הפרטיות של הילדה שלי.
אז את יכולה לפרסם את זה אבל רק עם השם הפרטי בבקשה.
הכל התחיל לפני קצת יותר משנה..
 
מאיה שלי הייתה אז רק בת 8
​כבר "ילדה גדולה"..
​אבל עדיין.. ותמיד.. התינוקת שלי..
​עד לאותו היום הייתי בטוחה שאני אימא מאוד מעורבת,
​שאני יודעת הכל על החיים של הילדה שלי.
​הייתי בטוחה שהיא משתפת אותי בכל מה שעובר עליה
​והייתי בטוחה שהיא בסך הכל ילדה מאושרת.
אבל אז הגיע היום הזה..
היום בו המציאות הכתה בי.. והכתה חזק..
​באותו היום בכל התחיל כרגיל.
אבל במקרה ​סיימתי לעבוד מוקדם מהרגיל והחלטתי להפתיע את מאיה.
​החלטתי לחכות לה, לאסוף אותה מבית הספר
​וללכת איתה לאכול ארוחת צהריים, ​רק שתינו יחד..
​​החלטתי לפנק אותה אחרי תקופה ארוכה שהייתי מאוד עמוסה בעבודה
​ולא הקדשתי לה את תשומת הלב שהייתי רוצה..
​הגעתי כמה דקות לפני שמאיה הייתה אמורה לסיים ללמוד,
​אז עמדתי עם האוטו על יד שער בית הספר וחיכיתי לצלצול
​ואז קלטתי אותה..
ראיתי את מאיה שלי יושבת על ספסל בחצר בית הספר,
​ובוכה. ​מתייפחת… ​יושבת לבד ובוכה.
​כיביתי את האוטו ורצתי אליה
​הייתי כל כך מבוהלת, לא הבנתי מה קרה לה.
​היא מאוד הופתעה לראות אותי
ו​ניגבה מהר מהר את הדמעות.
​שאלתי אותה: "מאיה, מה קרה? למה בכית ככה?"
​התסריטים הכי נוראיים שיש רצו לי בראש.
 
היא לא ענתה לי.
היא לא רצתה לספר לי מה קרה.
​החלטתי להניח לה והצעתי שניכנס לאוטו.
​באוטו שאלתי אותה אם היא רוצה שנלך לאכול יחד צהריים,
​היא מאוד שמחה ובחרה במסעדה המזרחית,
​זו שאהבה עוד מאז שהייתה קטנטונת.
 
תוך כדי הארוחה,
כשמאיה כבר נרגעה וחזרה להיות מחויכת,
​שאלתי אותה שוב:
​"מאיה, אהובה שלי, מה קרה? למה בכית בבית הספר?"
ואז היא התחילה לספר לי.
היא סיפרה לי שמתחילת השנה,
​אחת הילדות בכיתה מציקה לה:
​"אין יום שהיא לא יורדת עליי.
​היא מנסה כל הזמן לסכסך ביני לבין החברות שלי מהכיתה.
​עד עכשיו התעלמתי ממנה..
​אבל היום רוני (חברה שלה לכיתה)
​הודיעה שהיא עושה מסיבה בשישי
​והזמינה את כל הכיתה חוץ ממני..
​אני יודעת שהיא אמרה לה לא להזמין אותי!
​אני לא מבינה מה היא רוצה ממני."
​הדמעות חזרו..
 
​נורא נלחצתי..
​רציתי פשוט לפתור לה הכל.
​רציתי לפתוח בנאום נבון ומתוחכם,
​שגם ירגיע אותה וגם יפתור לה את כל הבעיות.
​אבל לא היה לי כזה נאום. אפילו לא כזה משפט.
​מתוך לחץ התחלתי לזרוק הצעות לאויר:
​"אני אדבר עם המורה..
​אני אדבר עם האימא של אותה הילדה.
​אני אלך ליועצת."
​מאיה הזדעזעה מההצעות ואמרה לי:
​"אוף אימא, את לא עוזרת! זה רק יהיה יותר גרוע!"
​צודקת.​
הילדה שלי צודקת.
​לא עזרתי לה.
​רציתי לפתור לה הכל.
​רציתי שהילדה שלי לא תיפגע,
​רציתי שהיא לא תיסחב את זה איתה הלאה..
​רציתי לחסוך ממנה את מה שאני עברתי בגילה.
​אבל לא היה לי מושג איפה להתחיל..
אני לא יודעת איך קרה שכמה ימים אחרי זה​
​בחדשות של ערוץ 2, עשו כתבה על תופעת השיימינג,
​תופעה שהכרתי על בשרי בתור נערה צעירה..
​אבל בהחלט כאבה לי עכשיו הרבה הרבה יותר
​כשהבת שלי היא זו שחוותה אותה.
​צפיתי בכתבה, כולי כאובה,
​לא מאמינה שגם הבת שלי הצטרפה לסטטיסטיקה האיומה.
​מי חשב שזה יקרה לה?
​מי חשב שהתינוקת שלי תחווה את התופעה הנוראית הזו על בשרה?
​כל כך פחדתי שהחוויה הזו תשאיר בה צלקות,
​צלקות שיהיה לה קשה לרפא בהמשך.
​אלו המחשבות שהציפו אותי לאורך כל הצפייה בכתבה.
הכתבת הציגה שם כל מיני שיטות
שיטות לטיפול בילדים עם ביטחון עצמי נמוך.
​תהיתי לעצמי: "זו הבעיה של מאיה שלי? יש לה ביטחון עצמי נמוך?
​בגלל זה הילדה הזאת נטפלת אליה?
​כנראה שכן..
​הרי אם היא הייתה ילדה מלאת ביטחון עצמי,
​לא היה כל כך מפריע לה כל מה שאותה ילדה אומרת עליה..
​כנראה שזה באמת שורש הבעיה שלנו.
​ואז בנוסף לכאב והסתכול שכבר הרגשתי…
​נוספו גם רגשות אשם חביבים.
אחת השיטות שהכתבת הציגה משכה את תשומת ליבי במיוחד.
​היא נשמעה לי פשוטה, נשמעה כמו משהו שאוכל ליישם בקלות,
​מבלי להטריח את מאיה יותר מידי.
זו כמובן הייתה השיטה שלך.
​עשיתי גוגל על השיטה.
​התחלתי לחקור כמו שאני כל כך אוהבת.
והגעתי לסרטון עם הסברים מה לעשות
​(אותם סרטונים ששלחת בימים האחרונים)
אני לא יודעת להסביר את זה אבל מיד הרגשתי
שהגעתי הביתה- שזה ייתן לי את הפתרון שחיפשתי.
 
כבר למחרת שוחחנו בטלפון וידעתי שאני נרשמת
לתכנית שלך ללמוד.
והתחלתי לבצע.
למאיה לא היה מושג מה אני עושה.
אבל אני ידעתי שאני המטפלת הכי טובה עבורה.
היה לי ברור שאם אני חוויתי את זה בעבר,
אז קודם אני צריכה להעצים את עצמי ולנקות
את המשקעים שלי מהילדות ואז להתקדם
ולעזור למאיה עם לחישות הלילה.
 
​בכל לילה הייתי מחכה עד שהיא תירדם,
​מתיישבת על ידה ולוחשת לה.
​כך שוב ושוב ושוב
​במשך חודש שלם.
​ועוד חודש.
השינוי במאיה היה מיידי
 
במה היה שינוי? את בטח תוהה
​בהכל!
​איך אני אתאר לך את זה?
​בגלל שאת אימא את בטח תביני.
​​כי גם את מכירה את שפת הגוף של הילד שלך היטב.
אז תתארי לך ש​כל שפת הגוף של מאיה השתנתה!
​היא פשוט התבגרה בבום!
​פתאום!
​היא התחילה להתנהל בצורה יותר בטוחה בעצמה
​ואפילו לדבר ככה!
​הייתי בהלם מהתוצאות
​וכמובן כל כך גאה (:
קצת אחרי שהתחלתי את התהליך
מאיה שלי הצליחה ליצור לעצמה מעגל חברתי חדש,
​היא הצליחה להקיף את עצמה בבנות שנעים לה להיות איתן,
בנות שהפכו להיות חברות טובות ותומכות שלה.
לא מזמן סיפרתי למאיה מה עשיתי
​סיפרתי לה מה אני עושה בכל לילה כשהיא הולכת לישון..
הראתי לה מה אני מקריאה לה.
​היא חייכה ונתנה לי חיבוק גדול מכל הלב.
​זו התודה הכי גדולה שיכולתי לבקש.
​אחר כך ישבנו יחד
​וניסחנו יחד משפטים שהיא ביקשה שאלחש לה (:
היום,
היום מאיה שלי כבר משתפת אותי בחוויות שעוברות עליה,
​היום מאיה שלי יודעת שגם אם לאימא שלה אין תשובות לבעיות שהיא מציפה,
​אימא שלה תעשה הכל כדי למצוא אותן.
 
והיום אני יודעת שיש לי פתרון להכל, כי יש לי בזכותך גישה ליועץ
ההורות הכי טוב בעולם, כי יש בתוכי את כל הפתרונות,
כי אני המטפלת הכי טובה לילדה שלי
והעובדות מדברות בעד עצמן- השינוי הזה קרה וקרה מהר.
​זה הסיפור האישי של מאיה,
​הסיפור מאחורי ההיכרות שלה עם שיטת
"לחישות הלילה" להעצמת ילדים שמחים ומאושרים.
אינסה אני לא יודעת איך להודות לך,
אני רוצה שתגידי לכל האמהות את זה שהפיתרון האמיתי,
הפיתרון הפשוט לקשיים ההתנהגותיים והרגשיים
של הילדים שלהם נמצא כאן, מתחת לאף.
 
אני יכולה להגיד את זה בלב שלם- אחרי שניסיתי את השיטה המופלאה הזו על הילדה הפרטית שלי,
​ובמו ידי עשיתי עבורה את השינוי הזה,
במו ידי הענקתי לה מתנה מדהימה שתשמש אותה כל החיים.
כאימא שחוותה את זה על בשרה,
​אני אומרת לכל האמהות,
​​הילד שלך לא צריך לסבול עוד שנייה אחת!
כי ​עם הכלים שתקבלי בתכנית,
​אפשר כבר היום בערב להתחיל ליצור את השנוי הזה עבורו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
איזו נחת זה לקרוא מייל כזה!
הלב פשוט מתרחב מעונג.
הסיפוק הכי גדול שיש לי מכל העבודה שלי אלה הסיפורים האלה.
הידיעה שלעוד ילד ועוד ילדה יש הצלחות, שמחות, בטחון מוגבר
יכולת טובה יותר להתמודד עם המציאות של חייהם.
 
בימים אלה נפתחה ההרשמה למחזור מאי של תכנית הלימוד
האינטרנטית של שיטת לחישות לילה.​
​​הרישום לתכנית פתוח רק עד יום ב' ה-29/5 בחצות
שיהיה לך יום מקסים,
אינסה
 
נ.ב. ​אימא יקרה,
​במייל הזה שיתפתי אותך בסיפור האישי של מאיה.
​שיתפתי אותו בתקווה גדולה שתביני, ​שיש דרך אחרת.
​בתקווה שתביני שיש פתרון לקשיים ההתנהגותיים והרגשיים שהילד שלך חווה.
​ולא רק שיש פתרון,
​הוא פשוט, כל אחת יכולה לבצע אותו מהבית שלה
​ פשוט תיכנסי לקישור הזה,
​תרשמי, תיישמי את הכלים הפשוטים שאני מסבירה בו
​והשינוי שאת מייחלת לו כבר כל כך הרבה זמן
​יגיע מהר מכפי שאת בכלל מדמיינת.
​מחכה לשמוע ממך את סיפור ההצלחה האישי שלך (:
נ.ב.2.
אם את מסתבכת עם ההרשמה דרך הטופס
את מוזמנת להתקשר
להילה בטלפון: 08-8520331
או לנייד בטלפון: 0547307678
או לכתוב לי בפרטי, אני אשמח לעזור לך

"המחשבון לא ילך איתכם לכל מקום"

זוכרים שהמורים בבית הספר תמיד אמרו לכם:
"המחשבון לא ילך איתכם לכל מקום".
הוכחנו להם אחרת!
מה עוד השתנה מאז ? תמשיכו לקרוא!

זוכרים שהמורים בבית הספר אמרו לכם שהמחשבון לא ילך איתכם לכל מקום? הממ… נראה לי שהוכחנו להם אחרת. מה עוד השתנה? תמשיכו לקרוא

הרי עכשיו יש לנו מחשבון, נגן מדיה, טלפון,
מקרן סרטים ומערכות לניהול סופר מתוחכמות
בהישג ידינו בכל רגע נתון.

זה גורם לי לחשוב מה עוד השתנה
ויותר מזה מה עוד הולך להשתנות במציאות שלנו
ובטח במציאות של הילדים שלנו.

המחקרים הכי מתקדמים מראים שהמקצועות
שהילדים שלנו יעסקו בהם עדיין לא הומצאו.

בתי הספר מקנים להם מיומנויות בסיסיות
אך רק מעטות מהן יהפכו להיות נכס
של ממש בעתיד שלהם ובמקומות העבודה שלהם.

כדי להכין אותם בצורה הטובה ביותר לעתיד שלהם
מה שצריך לשנות זה את ההווה שלהם.
את האופן שבו אנחנו מגדלים ומחנכים אותם.

וזה אומר שינוי משמעותי בצורת ההורות שלנו.

העקרונות של ההורות המסורתית התבססו על כך
שילד צריך לחנך ביד קשה, עם גבולות
(מילה שאני לא יכולה לשמוע בכלל),
עם ציפייה לצייתנות, ומי שלא מציית נענש פיזית
או מילולית או על ידי מניעה של הטבות.

זו הורות שמנסה לייצר משמעת דרך שליטה
בכל הבטי החיים של הילדים, במחשבות שלהם,
ברגשות שלהם, בהתנהגות שלהם
ודרך כך לייצר ילדים "מושלמים",
המסבים נחת להורים שלהם.

כל דבר אחר הוא מעמסה על ההורים,
הוא מהווה קושי לילד ולהורים.

כי אין דבר כזה ילדים מושלמים על פי
סטנדרטים של אחרים.

יש פשוט ילדים שהם נהדרים ונפלאים כפי שהם.
בשנים האחרונות התחיל שינוי משמעותי
בפרדיגמה הזו.

המומחים הגדולים ביותר בתחום מתייחסים
היום הרבה יותר לרווחה הרגשית של הילדים
ויחד עם זה במציאות היומיומית רוב ההורים
עדיין נוהגים לפי הפרדיגמה הישנה.

עונשים, כעס, צעקות, ציפייה לצייתנות.
וגם אם במודע רוב ההורים לא רוצים לנהוג
בדרך הזו הרי שבפועל זה קורה כיוון שההורות
הזו זה בדיוק סוג ההורות שהם חוו מההורים
שלהם כשהם היו ילדים.

סוג כזה של הורות נצרב בהם ובמיינד שלהם
משחר הילדות של ההורים של היום.

ולכן המון הורים מוצאים את עצמם במאבק פנימי.
הם רוצים לאמץ לעצמם דפוסים של הורות מעצימה,
הם רוצים לפעול בכל רגע ורגע מתוך מודעות,
מתוך שליטה ברגשותיהם כדי להעצים את הילדים
ולחוש את השליטה שיש להם ברגשותיהם עצמם.

ועם זאת הם ממשיכים לחזור לאוטומאטים שלהם.
להתנהגות הזו, שאולי כבר לא רצויה להם, אבל מופעלת
על ידי טייס אוטומאטי.

למה זה קורה?

מציאות החיים, העבודה, הקריירה, הזוגיות,
המרדף האינסופי מאלצים את ההורים להיות
מוצפים בכל הרבה מידע ומשימות שהם
מוצאים עצמם נסחפים לאוטומאטים התנהגותיים
ישנים במקום להתמיד ביצירה של
צורת חשיבה והתנהלות הורית מקדמת ומעצימה.
כשהורים פועלים בלי מודעות הם
למעשה מכאיבים לילדים שלהם.

המחקרים העדכניים ביותר בתחום
מראים שכל ילד וילדה חווים עונש,
סנקציה ואפילו מה שהיום מאד מקובל,
פסק זמן, ילדים חווים את זה ככאב פיזי.

במחקרים בדקו מה קורה במוח של ילדים
ששולחים אותם לפסק זמן.
ומצאו שאותו איזור שאחראי על כאב פיזי
נכנס לפעולה.
זאת אומרת שהילדים חווים פסק זמן ככאב
פיזי, כאילו הם חטפו מכה.

ולא סתם ילדים בוכים ונעלבים
כששולחים אותם לבד לפסק זמן.

ביום רביעי, 26 לאפריל בשעה 21:00
אני עורכת שיעור אינטרנטי, חינמי מיוחד
שמיועד להורים מעצימים שרוצים אחרת.

(אם חשוב לכם להרשם תלחצו על הקישור הבא:

http://nightwhispers.ravpage.co.il/Parentinglesson26APR2017 )
בשיעור הזה אני אדבר איתכם על
שלושת העקרונות לגידול ילדים שמחים,
בטוחים ומצליחים,
על שלושה סודות להעצמת ילדים והעצמת
ההורות שלנו ואני הולכת לחלוק הרבה
תובנות וכלים ולחלק גם כמה מתנות מפתיעות.

להרשמה לשיעור לחצו על הקישור

http://nightwhispers.ravpage.co.il/Parentinglesson26APR2017

הצטרפו אלי לשיעור אינטרנטי חינמי: הסודות לגידול ילדים שמחים, בטוחים ומצליחים

הדרך שלי להודות לכם, על הפירגון המתמשך והתמיכה האינסופית בלחישות לילה להעצמת ילדים

היא על ידי שיעורים בהם אני חולקת את הידע שלי.

מזמינה אתכם להרשם לשיעור המיוחד על ידי הקישור הבא:

http://nightwhispers.ravpage.co.il/Parentinglesson26APR2017

לסרטון מצורפות כתוביות, אנא הקליקו על גלגל השיניים של יו טיוב ובחרו בצפייה עם כתוביות בעברית.

מחכה לפגוש אתכם בשיעור המיוחד

21 דרכים בהן הורים מצמצמים את תודעת השפע של הילדים

בחודשים האחרונים אני חוקרת

בצורה מעמיקה את נושא פיתוח תודעת

שפע להורים ולילדים ואחד הדברים

שהיכו בי הייתה התגלית על כמות

הדברים שאנחנו כהורים עושים

שמצמצמת את תודעת השפע

של הילדים שלנו.

האמת המצערת היא שרובנו התחנכו

על ברכי תודעת חסר ורובנו אוחזים בתפיסות

מגבילות שמשפיעות ישירות על הילדים שלנו.

בעולם הולכת ועולה המודעות לחשיבות

הקניית חינוך כלכלי מגיל צעיר ויחד עם

זאת מעט דגש ניתן על פיתוח תודעת שפע. 

ולכן הורים, שלפעמים פועלים בצורה אינטנסיבית

לחיזוק תודעת השפע שלהם עצמם לא שמים לב,

איך הם באופן אוטומאטי, על בסיס למידות העבר,

מצמצמים את תודעת השפע של הילדים שלהם.

כשהתחלתי לחקור את הנושא, בדקתי מה בעצם

אנחנו כהורים עושים שחוסם את תודעת השפע

של הילדים והזדעזעתי לגלות למעלה מ21 דרכים שונות

בהן אנחנו מצמצמים את תודעת השפע הטבעית

והמולדת של הילדים שלנו.

ורק כדי לתת לכם דוגמא קטנה הנה מה שהורים רבים עושים

  • מניחים לתבניות העבר לנהל אותם
  • אומרים דבר אחד ועושים אחר
  • מגבילים ומציבים איסורים רק כי "ככה זה"
  • משדרים מסרים כפולים כלפי כסף
  • מאמינים בתקרות זכוכית ובחומות
  • מצמצמים אפשרויות
  • נותנים דוגמא אישית של חסר
  • משווים את הילדים לאחרים
  • מעבירים ביקורת על הילדים

וזו רק דוגמא חלקית של מה שהורים עושים,

בצורה לא מכוונת ומתוך חוסר מודעות.

תודעת שפע, בניגוד לתודעת החסר, היא מצב

בו אנחנו מתמקדים במה שיש לנו באופן חיובי ומקדם,

אנחנו מתמקדים במה אפשרי ובמגוון האפשרויות שיש לנו,

בניגוד לתודעת חסר שבה אנחנו בעיקר רואים את מה שאין,

את מה שקשה וחסר לנו.

תודעת שפע היא למעשה התחושה שיש לי את כל מה שאני

צריך או צריכה: אהבה, מערכות יחסים טובות ומקדמות,

כסף, הערכה, ביטחון ועוד…

בשנים האחרונות הולכת ועולה המודעות לחשיבות

של אימוץ תודעת שפע על מנת להצליח לחיות בשפע אמיתי

והמון אנשים מחוייבים לתהליכים של העצמת והגדלת תחושת

השפע שלהם.

זה תהליך שבו אנחנו פושטים מעלינו המון אמונות מגבילות,

תהליכי חיים מגבילים, זכרונות של חוסר, פחדים וחששות

ובכל יום מחדש בוחרים לחיות בשפע.

זה תהליך שמצד אחד מצמיח אותנו ומצד שני מאתגר אותנו.

האתגר הזה מתעצם אצלנו כהורים כי שם עולים המון פחדים,

חששות, דאגות, רצון לגונן והמון אוטומאטים שמקובעים

אצלנו בתת ההכרה שלנו.

זאת אומרת שאנחנו כאנשים בוגרים עושים עבודה

מעמיקה כדי לפתח את תודעת השפע שלנו ולפעול לפי כללי השפע

ואנחנו כהורים מודעים לכך שתודעת שפע, אמונות ומחשבות הן

דבר קריטי להצלחה ולאושר בחיים שלנו ושל הילדים שלנו.

אבל בפועל, בחיי היום יום יחד עם השיגרה

והאוטומאטים המחשבתיים שפוקדים אותנו אנחנו

לא תמיד יודעים איך ליישם את זה הלכה למעשה עם הילדים.

המון הורים שואלים את עצמם כל הזמן:

איך מה שאני אומר או אומרת, מה שאני עושה וחושב משפיע על הילדים שלי?

מה אני יכול או יכולה לעשות על מנת לאפשר להם לפתח תודעת שפע,

אמונות מקדמות ויצירת תשתית של התנהלות כלכלית

מעצימה ומפתחת בהווה ובעתיד.

החיפוש הזה הוביל אותי למציאת תשובות מרגשות

מאד בנושא ואת כל הידע שאספתי החלטתי לרכז

עבוכם בערכה אחת להעצמת תודעת השפע

להורים ולילדים.

זוהי ערכה הכוללת:

1. הרצאה מעמיקה עם כלים פרקטיים ליצירת תודעת

שפע לילדים

2. 2 קבצי MP3 של לחישות לילה להעצמת ילדים להעצמת

תודעת שפע (קובץ לבנים וקובץ לבנות)

3. קובץ MP3 של לחישות לילה להעצמת תודעת שפע

להורים

באמצעות הערכה תבינו:

  • מהו הגורם מספר 1 שמשפיע על תחושת השפע של ילדיכם?
  • מה היא תודעת שפע- ומדוע כל כך חשוב לפתח אותה כבר בגיל צעיר?
  • מתי חשוב להציב גבולות ומתי לחנך לתודעת שפע?

העלות של הערכה הינה 874 ש"ח אולם לרגל ההשקה

שלה היא מוצעת לכם בהנחה של 695 ש"ח,

כך שההשקעה שלכם היא 179 ש"ח בלבד.

המבצע הזה בתוקף רק עד מוצאי שבת,

22 לאפריל 2017 בחצות.

אם חשוב לכם להבין מה אפשר לעשות אחרת

כבר היום כדי לאפשר לילדים וגם לכם

לחיות חיי שפע מתוך תודעת שפע

זו ההזדמנות שלכם להתחיל לחולל את

השינוי כבר עכשיו.

לחצו כאן עכשיו לקבלת הערכה להעצמת 

תודעת שפע לילדים

בברכת שפע של אהבה,

אינסה

נ.ב. ערכת העצמת תודעת השפע מכילה

בתוכה גם הרצאה פרקטית ומעשית,

גם לחישות לילה לילדים וגם לחישות לילה

להורים לחיזוק ומיגנוט שפע.

המבצע נמשך רק עד מוצאי שבת 22.4

לחצו כאן עכשיו לקבלת הערכה להעצמת 

תודעת שפע לילדים

מה השאלה הכי מיותרת לשאול את הילדים שלכם?

הנה שאלה אחת שכל ההורים רוצים

את התשובה אליה אבל היא מיותרת

לחלוטין כי לעולם לא נקבל את

התשובה האמיתית עליה.

השאלה שכל ההורים רוצים להבין היא: למה?

למה הרבצת לאחיך הצעיר?

למה חטפת את הצעצוע?

למה את לא מקשיבה בקולי?

למה עשית את זה שוב אחרי שדיברנו על זה?

אנחנו שוב ושוב מנסים להבין למה הילדים

שלנו פועלים כפי שהם פועלים ומנסים להבין

את המניעים שלהם.

ב99% מהמקרים, גם אם נקבל תשובה,

זוהי אינה התשובה הנכונה.

זה לא מה שהניע אותם להתנהג כפי שהם התנהגו.

ולכן זוהי השאלה הכי מיותרת לשאול

את הילדים שלנו- אנחנו כמעט לעולם

לא נקבל את התשובה האמיתית.

כאשר הילדים שלנו מתנהגים בצורה

שלילית הם מגיבים לרגש מסויים

שחבוי בתוכם.

למעשה החלק במוחם שחושב ופועל בהגיון

הפסיק לפעול כי הם כרגע מונעים אך ורק 

על ידי רגשות.

בין אם אלה רגשות של כעס, או תיסכול או

קינאה או תשוקה עזה למשהו.

כשאנחנו שואלים אותם למה הם עשו משהו

אנחנו פונים אל החלק ההגיוני במוח שלהם

ומאלצים אותם לתת הסבר הגיוני לתגובה

רגשית שהייתה להם.

זה קצת כאילו אנחנו מדברים איתם סינית.

ולכן על פי רוב נקבל תשובה שאינה

מבהירה לנו מה באמת מתרחש בעולם

הפנימי שלהם.

והנה עוד סיבה מדוע השאלה הזו

מיותרת לחלוטין.

למה היא מילה מאשימה.

ילד שפעל רק לפני שנייה מתוך דחף

רגעי ומונע על ידי רגש, ואז נשאל:

למה

כל מה שהילד ירגיש זה שהוא נמצא על

דוכן הנאשמים מול שופט חמור סבר.

ואין סיכוי שנצליח לשפר התנהגות של

ילד או ילדה אשר מרגישים

שהם נמצאים במשפט.

לרוב מה שיקרה זה שהילד או הילדה

ירגישו שהם קורבן.

ולכן רוב התשובות שתקבלו לשאלה "למה"

יהיו כאלה שיעבירו את האחריות לצד השני:

הוא התחיל

היא קודם לקחה לי

אתמול היא אמרה עלי ש…

אתם מתחילים להבין את כוונתי, ואני

יודעת שיש לכם לא מעט משפטים

להוסיף כאן מאוצר המשפטים של

הילדים שלכם.

מה כן ניתן לעשות במקום?

1.תציינו מה קרה כרגע ללא שיפוט

למשל: אני רואה שאחותך בוכה ואתה כועס

2. תתייחסו לרגשות שהילד/ה מפגינים

כך למעשה אתם מדברים איתם בשפה

רגשית כשהם נמצאים במצב רגשי

(כך בעצם אתם לא מדברים איתם סינית)

3. תנו להם תחושת בטחון

במקום לאיים בעונש או במניעה של

הטבות אמרו להם שזה בטוח עבורם לשתף

אתכם במה שקרה

4. תעודדו אותם למצוא פתרון מתוך המקום

החיובי והטוב שנמצא בליבם.

כן, אני יודעת, שאנחנו בעיקר מתוכנתים

לעבוד עם שיפוטיות וביקורתיות מול ילדינו

ושאנחנו אלופי העולם בשליטה בילדים

דרך עונשים.

אבל הדרך היחידה לעורר בטחון בילדים

שלנו ושינוי לטווח הארוך היא פנייה

לרגשות שלהם ויצירה של תחושת

בטחון אצלם, בטחון בקשר שלהם איתנו

ובתקשורת החיובית שלנו איתם.

ואם נושא התקשורת החיובית והמעצימה

חשוב גם לכם, אני מזמינה אתכם להנות

משני שיעורים חינמיים בקורס

סודות התקשורת של הורים מעצימים

הורות ורוחניות- האם יש קשר בינהם?

האם יש קשר בין הורות ורוחניות?

מה זה אומר להיות הורה רוחני? לעזוב את העבודה ולעבור לגור בקומונה?

לעשות מדיטציות כל היום?

תשובה מעניינת+ סצנות מביכות שלי כשאני עושה מדיטציה ורוקדת מוזר בסרטון הזה…

רוצים ללמוד עוד על לחישות לילה להעצמת ילדים?
לחצו כאן לקבוצת הפייסבוק הסגורה לאמהות מעצימות
https://www.facebook.com/groups/1215985425102406/